אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה ד

הלכה א

משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים כו' ודנין בו להחמיר בכ"מ כו'.
בגמרא אמר רבב"ח אמר ריו"ח הלכה כר' יהודא לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה. בשלמא הלכה כר' יהודא לענין שבת לחומרא כו' דלא אכלי כהנים עד דשלים בה"ש דר"י וכבר עמדו בתוספות דהו"ל לומר הלכה כר"י במוצאי שבת לחומרא וכן הלכה כר' יהודא לענין טבילה דלא טבלי מכי מתחיל בין השמשות דר' יהודא ולא אכלי עד דשלים ביה"ש דר' יוסי והנראה לומר דרבותא קמ"ל. לא מיבעי' בה"ש דמוצאי שבת דלחומרא דלא מצי לעשות מלאכה בבין השמשות דר' יהודא דהוי כמו איתחזק איסורא אלא אף ביה"ש דערב שבת אסור לעשות מלאכה בשיעור דמספקא לר' יהודא אע"ג דאיתחזק היתרא. זה לא מקרי חזקה כיון דהאיסור הוא על הזמן וכל משהו מהזמן הוי כחתיכה שאנו מסתפקים עלי' אם היא היתר או איסור כן אנו מסתפקים על זמן זה משיצא כוכב אחד עד שיצאו ג' כוכבים אם הוי יום או לילה, וזמן זה לא איתחזק בו לא היתר ולא איסור, ואי משום שהזמן הקודם היה מותר במלאכה הוי כמחזיק מחתיכה לחתיכה כיון שאין הספק לא על האדם ולא על המלאכה אלא על משך זמן זה אם הוא זמן של איסור או של היתר אין שייך בזה חזקה. וסברא זו נזכרה בתשובה מיוחסה לקדמונים וכן מוכרח דלא הוי איתחזק היתרא ממשנה דפרק ספק אכל שבת ויוהכ"פ ועשה מלאכה ביה"ש דלר"ש מביא אשם תלוי ולר"י פטור לגמרי ולא מיחייב חטאת, וכן פירשו בתו' הך דשבת וחול ועשה באחת מהן דחייב אשם תלוי בביה"ש דהוי איקבע איסורא אלמא דלא הוי איתחזק היתרא וכן מוכח ממה שחייב חטאת דוקא בעושה בשני ביהש"מ. וז"ב. ואי הוה אמרינן הלכה כר' יהודא לענין טבילה הו"א משום דשם אף אם הוי בתרומה דרבנן מיתסר מספיקא דאוקי טמא אחזקתי' להמשיך הטומאה עליו דאז לר"י בפרק בכל מערבין בספיקא דרבנן אסור באיתחזק איסורא, וא"כ אין רבותא כ"כ להכי נקיט דהיכא דטבל הכהן מבעו"י ג"כ אסור לאכול תרומה אף דרבנן דבזה"ז הוי דרבנן לר' יוסי בפרק הערל ובפרק יוצא דופן אע"ג דכאן לא שייך לומר דאיתחזק איסורא דחזקה לא שייך אלא כשאנו יכולין להמשיך האיסור הקודם כמו בספק נשחטה שמחזיקין שעדיין לא נשחטה ואיסור שאינה זבוחה נמשך להלן. אבל כאן כיון שטבל הלא האיסור סופו להיות כלה בכלות היום, אע"ג שבחזקה הפוסקת ג"כ מוקמינן אחזקה כמו דמוכח שילהי קדושין מ"מ כאן אטו תמשך הטומאה יותר שהא גלוי לפנינו שאינו טמא רק עד כלות היום, ומשום דמספקא לן אם בזמן זה כלה היום אין לומר שעדיין לא נגמרה הטומאה וזמן טומאתו הוא. ואינו אלא ספק ולא שייך הכא חזקה, ובסברא זו קבעתי מסמרות במ"א יעוין בה' שחיטה פרק ח' הל' י"ג. משא"כ בטבל בין השמשות אם תאמר שהוא לילה הרי היתה טבילתו בלילה ונמשכת הטומאה עד שיכלה יום מחר א"כ שייך חזקת טומאה כיון שתאמר שלא טבל כלל ביום וטומאתו נמשכת יותר והאדם הא אתחזק בטומאה תמשך הטומאה מכח חזקה. וז"ב. ולכן קמ"ל אע"ג דכאן לא איתחזק בטומאה כיון שכבר טבל ביום ואין הספק אלא על הזמן אם עבר או לא מ"מ אסור גם בתרומה דמדבריהם. משום דהוי כספק בדבר שיש לו מתירין דאף בדרבנן אזלינן לחומרא כדמסיק רב אשי בריש ביצה גבי ביצה שנולדה ביו"ט וזה נכון. ולפי מה שכתבו האחרונים דבדבר שיכול להיות גם עכשיו וגם לאח"ז כמו הנאה והיתר תשמיש שאפשר ליהנות בלא הפסק לא אמרו דין דשיל"מ א"כ גם הכא לא שייך זה. דהא יכול לאכול תרומה גם עתה גם לאחר זמן.
ובעיקר שיעור בין השמשות מפורש בירושלמי כשיטת רבינו תם דתחלת שקיעה הוי עדיין יום עד ג' רבעי מיל בסוף שקיעה זה לשונו בריש ברכות אר"ה נלפינא מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע"ג דלא נפיק אמרין דנפיק [זהו מהתחלת עמוד השחר יממא אף שהוא בתוך עובי הרקיע], שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתא דעייל [פירוש דעייל כולי' ונתכסה מהבריות. זהו בסוף שקיעה] אלא דבהקושיא צ"ל ר"ח חברון דרבנן בעי. כמה דאת אמר בערבית שלשה כוכבים לילה. ומר אף בשחרית כן [פי' שיהא שלשה כוכבים סימן לילה] אעפ"י שהחמה עומדת באמצע הרקיע [כי כן הוא בחוש שגם כשהחמה אורה רב עדיין יש כוכבים] וע"ז קאי כל התירוצים. ושבוש קל גרם להמפרשים שנדחקו בזה. וברור.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה