אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ד
הנה דא ברור דאעפ"י שהשיעור אצל יוהכ"פ הוא ככותבת דלא תעונה כתיב ולא אכילה ומשו"ה לא כתבה רחמנא אכילה גבי יוהכ"פ כדמפרש ריש לקיש בדף פ"א מ"מ עיקרו תלוי בהנאת גרונו ולא בעי מלוי מעיו וכמפורש בגמרא דאמר היכי משכחת כרת דיומא דחנקתי' אומצא ומית דלא כיפר יוהכ"פ עליו חזינא דתיכף עם בליעתו חייב וכן מפורש בתוס' פרק עושין פסין דף כ' ע"א סד"ה לא יעמוד אדם. ויותר מפורש בירושלמי תרומות פרק ח' על משנה וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם ר"א אומר יבלעו תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת כן אף בפסח כן אף ביוהכ"פ כן כו' הרי דבלעיסה נגמר חיובו לר"א מכ"ש לדידן דבבליעה נגמר חיובו. אמנם בבלע חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב כמו שכתב רבינו פרק י"ד מהלכות מא"ס ומקורו מבבלי סוף פרק גיד הנשה ובירושלמי ריש שבת יש להסתפק ביוהכ"פ אם חייב דאולי כיון דמשום אותובי דעתא בעי שיהי' ככותבת ביחד בבית בליעתו, והנראה מהך דכריתות דף י"ד דאמר והא תני יוהכ"פ וביוהכ"פ כותבת הוא דמחייב ואמאי לא משכחת בחדא זית וכגון שבלעו וחזר והקיאו וע"כ דפטור. אכן מהא איכא לדחויי דכיון דר"מ אמר דחייב על הוצאת שבת ושבת בעי' כגרוגרת והוי יותר מכזית וע"כ מיירי שהוציא ככותבת ושפיר קאמר ר"מ דחייב משום שבת הא אל"ה מנ"ל לחייבו כאן משום שבת. אך נראה דנותר שטעון שריפה ורחמנא אחשבי' לשורפו במקום קדוש חשוב בפחות מגרוגרות וכמו מקק של סופרים ועפר המזבח עיין שבת סוף פרק רע"ק, אלא דר' מאיר סובר פסחים סוף סוף פרק כ"ש דבשר קודש בכביצה אבל יעוין תוספות שם תראה שזה נסתר א"כ מוכרח הדין שכתבנו דביוהכ"פ פטור אם אכל ח"ז וחזר ובלעו ודו"ק.