אור שמח על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה יז
שבעת ימי הפסח וכו' וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב כו'.
הארי החי בסימן ק"ב שאוג ישאג על נוי והדרת החג יום תרועה אשר רבים הקילו במעלתו ואמרו כי אין בו שמחת יו"ט יעו"ש ומה שהעיר מהך דעושין ע"ת בר"ה שחל סמוך לשבת לרב אשי דאמר כדי שיברור מנה יפה ליו"ט אינה ראי' כלל דאטו יחלוקו חכמים לומר דיו"ט של רה"ש א"צ עירובי תבשילין זה בוודאי הי' קלקול גדול ולומר כמו שאופין מיו"ט זה לשבת בלא עירוב כן אופין לחול ויו"ט זה שני משאר יו"ט ונהי דלית לי' טעמא דרבא מ"מ קלקול גדול יצא מזה. ומה שהאריך בראיתו מפסחים והניח בצ"ע מה דקשה דהא לילה ראשונה דסכות דשמחה אינה נוהגת בו מן התורה ובכ"ז התירה התורה אוכל נפש אלמא דהיתר של אוכל נפש אינו משום מצוה דשמחת יו"ט לק"מ דהא קאמר בירושלמי במסכת רה"ש סוף פ"ק דדבר שמצוותו לבוא ביום מכשיריו דוחה השבת בלילה יעו"ש א"כ הכא אף אם לא הותרה אוכל נפש רק משום מצוה דשמחה הנוהגת ביום הלא שרי לעשות כל המלאכות בלילה לצורך מחר ושוב אפילו כי אופה ומבשל לצורך לילה ג"כ ליכא איסורא הואיל וחזי למחר דהואיל כזה סברו כו"ע כיון דלא מיחסרא מעשה היינו שלא יעשה בה שום חידוש רק שיניח למחר. ודו"ק. ואפשר שלזה כיון הגאון שכתב תירוץ לזה תמצא כו' והבן. [ומהא שהקשו תוספות כתובות דף מ"ז דמסר בשבתות ויו"ט הלא אין מערבין כו' יש להעיר קצת דילמא איירי ברה"ש].