אור שמח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה א
אעפ"י שלוקה הנשבע לשוא כו'.
ובהשגות א"א כו' והרי חייבי מיתות ב"ד מתוודין ומתכפר להן ומלקות במקום מיתה עומדת.
ואינו מובן הא אמרו בפרק נגמר הדין (דף מ"ז) דהרוגי ב"ד כיון דבדין קא מקטלי אימת הוי להו כפרה רק ע"י קבורה ועיכול הבשר יעו"ש, א"כ ה"נ מלקות דבמקום מיתה עומד צריך אחר זה לידי יסורין וכמו בחייבי מיתות דאין מתכפר להן ע"י מיתה לחודא וצ"ע: