אור שמח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה יד
היתה עליו מלוה בעדים כו' ושמא לא יבואו העדים או יבואו (העדים) ולא תתקיים עדותן או יפסלו כו'.
לפי טעם האחרון אף אם קיימי קמן ג"כ חייב כל זמן שלא העידו ומה דפסק לקמן פ"י הט"ו דהראשונה פטורה משבועת העדות מפני שהן סמוכין כו', הוא משום דרבינו מחלק בין שבועת הפקדון דהנתבע כפר לשבועת העדים דהעדים בעצמן במה שהעידו אינו רק שיוכל לתבוע ובכפירתם אינו רק גרמא לכן כי איכא עדים אחריני פטורים אבל במה שכופר הנתבע חייב אף כי איכא עדים ופשוט וכן כתבו הקדמונים. והנה לפ"ז בטוען טענה והדין שאינו נאמן בטענה זו כמו במביא עדים לבית דין שמעידים שחייב לו מעות רק שהוא טוען פרעתיך תוך זמנו דב"ד מחייבים אותו לשלם משום דאינו נאמן בטענתו נגד החזקה וקפץ ונשבע ע"ז ודאי פטור מקרבן וחומש דאין זו כפירה כיון שהב"ד מחייבין אותו לשלם ולא מהימן בטענתו וזה ברור:
וכיון שכן הנה בלשון המשנה דתני שבועת הפקדון נוהגת כו' בכשרים ובפסולים יש חידוש במה דתני ובפסולים דאם הנתבע פסול הוא חשוד על השבועה ואם מודה במקצת הדין שכנגדו נשבע ונוטל ושבועתו אינו פוטרת אותו מלשלם רק כיון דעל פי הכחשה שלו מחוייב התובע לישבע והועילה הכחשתו בב"ד שלא ישלם עד שישבע התובע הוי שבועתו כדין שבועת הפקדון וחייב קרבן וחומש ופשוט. ולפ"ז הא דאמרו בהגוזל עצים גנבת שורי אתה מכרתו לי מאי מודה בעיקר איכא, רק על הלשון מקשה דקרי ליה מודה בעיקר אבל הדין אמת כיון דגודרות אין להם חזקה ויש לתובע עדים שהשור שלו תו אין נאמן הלה לטעון מכירה וכיו"ב וכיון שכן אינו כופר לו מאומה כיון שאינו נאמן ודיינינן שבגזל הוא מחזיק בו שאינו כופר לו מאומה מחיוביו באונסין ואין חייב על שבועתו קרן וחומש ורק הלשון דמודה בעיקר קשה לו וע"ז משני בכל גווני שהביא רבינו לעיל הלכה י"א ודוק: