אור שמח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה טז
נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור משום שבועת בטוי.
המבי"ט בשו"ת סימן נ"ז תמה על שו"ת הר"ן סימן ע"ג שחקר בנשבע לפרוע קרן וריבית דד"ס אם חל שבועה בכולל לבטל מצוה דד"ס בקום ועשה יעו"ש, ותמה המבי"ט דהא על הקרן הוי כנשבע לקיים המצוה ולא חלה שבועה כלל. ובמחכ"ת אין זה תמיה כלל דרבינו נסים לטעמיה בפ"ק דנדרים גבי הך שמעתתא דרב גידל מנין שנשבעין לקיים את המצוה, דדוקא לקרבן איתמעט ולא איתמעט מבל יחל בנשבע לקיים את המצוה דהא דכתיב להרע או להיטיב גבי קרבן כתיבא, ודוקא בנשבע לבטל המצוה דכתיבא תרי קראי לא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים כדאמר בפרק אלו מותרין יעו"ש. אך נראה לפ"ז דאם כלל בזה לעבור על מצוה הגם דשבועה חלה בכולל והלא כלל עם מה שנשבע לקיים מצוה, כיון שלקיים מצוה אינו חל רק לעבור בל"ת ולא להתחייב בקרבן תו מה שכלל לעבור על המצוה ג"כ לא חל יותר מהחלות דלקיים, וזהו רק לעבור בל"ת, ואף להחולקים על רמב"ן [שדעתו דכל מה דאינו חל רק משום כולל אפילו נכלל עם דבר הרשות ג"כ אינו חייב קרבן] הכא כו"ע מודו. וא"כ צ"ע למה אמר הר"ן שם אם לענין חיוב קרבן שבועה אינו ענין ונידון שלפנינו תיפוק ליה דכיון דעל הקרן לא חל רק לעבור בל"ת תו גם על הריבית לא חל לענין קרבן ובאמת שכן היה אומר הר"ן אך לפי שלא היה לחקור קיצר בזה:
ולפ"ז נראה בפ"ג דשבועות דמתיב רב המנונא לא הנחתי תפילין מי איתא בלא אניח, דהקשו בתוס' דלוקמא בשבת ויו"ט, וכבר פירש הבית יוסף דבשבת ויו"ט אסור להניח תפילין ואם ישבע שלא יניח הוי נשבע לקיים המצוה, אך קשה דיהא חל עליו בכולל אם נשבע שלא יניח בשבת ויו"ט וגם בחול דלעבור המצוה חל בכולל. ולפ"ז ניחא כיון דהכולל הוא רק במה שנשבע לקיים המצוה ותמן ליכא רק ל"ת לכן גם בלעבור לא חלה רק לל"ת, וזה פשוט:
ראיתי למחבר אחד שכתב סעד לשיטת הרמב"ן דבכולל אם נשבע לבטל המצוה בשב ואל תעשה אינו חייב קרבן [דלא כמו שכתב רבינו לקמן הלכה י"ח חייב משום שבועת ביטוי] בזה"ל הא דאמרי בנדרים דף ט"ז ע"ב חד למפטריה מלאו וחד למיפטרי' מקרבן. והלא ישתומם כל רואה דאיך אפשר דאמרי לי' קום עבור אשבועתך ואי שגג מייתי קרבן ותו דלמה לי נילף חד מחבריה, אלא דתרי מילי נינהו וחדא לפוטרו מקרבן היכא דבאמת חייל כגון ע"י כולל כו'. ובאמת לא הרגיש דכמו דאמרו לא יחל דברו אבל אחרים מחלים לו הוא ע"י חרטה שאין אחרים מחלים לו בלא חרטה וכן הוא אומר בנדרים דף פ"א מכאן לת"ח שאינו מיפר נדרי עצמו והוא בחרטה [ויעוי' מבי"ט סי' צ"ח] לזה אמר כאן דלא יחל דברו אבל מיחל הוא לחפצי שמים ס"ד דלחפצי שמים מתיר לעצמו ע"י חרטה וכמו חכם שמתיר ע"י חרטה דמעיקרא שמתחרט על מה שנשבע שלא לעשות סוכה. אבל כי שכח משבועתו ועשה בשגגה סוכה וישב בה דלא נזכר מהשבועה ולא נתחרט הוי אמינא דחייב קרבן שבועה דהא לא נתחרט אשמע' קרא דלהרע או להיטיב דאף בלא חרטה אין חיוב על שגגתו וילפינן דלא בעי חרטה כלל אלא דהשבועה לא חלה וזה עומק הפשט הברור.