אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה ה

הלכה ד

להבין שיטת רבינו אעתיק מש"כ בחידושי לגמרא וז"ל, בתוס' ד"ה אלא כדרבא כו' כדתניא בתוספתא דשבועות כו' ור"ש מחייב יעו"ש. אם כוונו דשבועה חלה בביטול מצוה היינו לאכול איסורין וכיו"ב ולפיכך פוטרים רבנן על מה שאכל איסור פיגול וכיו"ב, ולפ"ז ע"כ מיירי באומר שבועה שאוכל בשר שור פלוני דאל"ה סגי באוכל כזית ובדבר מותר, ובאמת הוא זרות גדולה שיאכל נבילות בשביל שבועה ונקל לפ"ז לאדם להתיר עצמו כל איסורין שבתורה ולסלק מעליו כל המלקות וכיו"ב, עוד אינו מונח כלל בפשטות התוספתא שחסר דברים כמו"ש, עוד לשון מחייב קאי על קרבן שבועה דביה עסיק בהאי מסכתא טובא, אבל האמת יורה דרכו דהפירוש דפליגי אם אכילת פיגול ונותר מקרי אכילה והוא נשבע שיאכל סתם [ואכילה בכזית] ואכל פיגול ונותר פליגי אם מקרי אכילה או לא, וכיו"ב פירשו רבותינו הגאונים ור"י בן מיגש הובאו ברשב"א ור"ן בכולה סוגיין היינו דאיתנהו בהן שאם אמר שבועה שאוכל ואכל איסורים מיקרי אכילה ובשלא אוכל לא מיקרי אכילה עיי"ש טעם נכון, וכן פסק רבינו כשיטת רבו ז"ל ולכך רבנן פוטרים דסברי דחשיבא אכילה ור"ש סבר דלא מיקרי אכילה ולא קיים שבועתו ודוק:
והנה לפי שיטתם עפר דומה לנבילות במסקנא, ובאמת צ"ע מנא ליה להגמרא דילמא עפר שניא מנבילה דראויה היא לאכילה רק ארי' הוא דרביע עלה [כמו דמסיק לעיל כ"ב במפרש] ושלא אוכל ואכל דברים שאינן ראוין לא הוה אכילה כלל, ובאיסורים פליגי אם הוה אכילה, וכמו דפליגי בתוספתא ר"ש ורבנן כן פליגי ג"כ במשנה לענין שלא אוכל ולכך רבנן מחייבים ור"ש פוטר משום דלא חשיבא אכילה ולאו משום כולל, וזה לכאורה לפלא דהוה א"ש כפשוטו. אמנם ניחא דהגמרא מוכרחת לזה דאל"ה הוה ליה למיתני שבועה שלא אוכל אכל דברים שאינן ראוין לאכילה פטור אכל נבילות וטריפות כו' חייב והיה החילוק רק בין דבר שאינו ראוי בעצמותו לדבר האסור ומדנקט עוד שבועה שלא אוכל מכלל דהחידוש בשבועה דנשבע באופן אחר, אבל אה"נ דבכלל דברים שאינן ראוין הוה דברים האסורים ג"כ, רק דתמן בסתם והכא במפרש. [ולפ"ז מוכרח סתירת רש"י ז"ל דלפירושו דהדר ביה הגמרא, א"כ יקשה תו אמאי בעי הך שבועה שלא אוכל בנתיים, דאם נאמר בהא טעמא או דלפעמים דרך המשניות בכך, א"כ הוה ליה להגמרא לפרש דר"ש פוטר בפשוטו דלטעמיה אזיל בתוספתא ויש לדחות ודוק]:
ונראה דהתוספתא נקטה רק פיגול נותר וטמא ושבקה מה דאיתא במשנה דילן נבילות וטריפות כו', לכן אמינא דר"ש ורבנן לטעמייהו אזלי, דר"ש סבר דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים לא הוה אוכל כלל [בחולין קכ"ט ומנחות ק"א] וסובר דאינו מטמא טומאת אוכלין, ואף דהיכי דהי' לו שעת הכושר מודה ר"ש כמפורש במנחות והכא היה לנותר וטמא שעת הכושר אפשר לפרש בהנך דלא היה שעת הכושר. אך בכ"ז נראה דניחא שפיר דלענין טומאה הוה לר"ש כמו לדידן דקיי"ל דאם נפסלה מתורת אוכל אדם אינו אוכל לקבל טומאה אבל באופן דהיה ראוי לאכילת אדם [והיה ראוי לקבל טומאה] שוב מטמא אף אם נפסל אח"כ מאכילת אדם, כן סבר ר"ש דאע"ג דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאו אוכל הוה בכ"ז אם חל עליו שם אוכל שוב לא נחית מיניה תורת טומאה [וזה כשיטת ראב"ד בהשגות הלכות טומאת אוכלין פ"ב הי"ד] אבל לענין שבועה בודאי מה שהוא אוכל עכשיו בעינן לא מה שהיה אוכל קודם ופשוט, ועיין מש"כ בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות בזה. ולפ"ז מוכח דאף רבנן באוכל שאינו ראוי כלל מצד עצמותו כמו עפר ונפסל מאכילת אדם ג"כ מודו דלא הוה אכילה וחייב, וזה מתנגד להך שיטה דסברי דאף אם אכל עפר ג"כ קיים שבועתו וצ"ע, וע"כ דרבנן סברי דאף בעפר פטור, רק ר"ש פליג וקמ"ל רבותא אף באוכל שראוי רק אינו ראוי מצד איסורו ג"כ לאו אכילה הוי ודחוק:
ודע דלשיטה זו מקיימינין דבורו אם אמר שלא אוכל אם אכל דברים האסורים אמרינן דאינה אכילה, ואם אמר שאוכל ואכל אמרינן דאכילה היא, וכן הוה מייתי רב מרי סייעתא מהך סיפא דאם אמר קונם אשתי כו' אם אכלתי ואכל נבילות דמקיימינין לדיבורו וקא דחי דלעבר שאני דכבר אחשביה [ואף אם נימא דלהבא לא חשיבא אכילה לקיים דיבורו ג"כ] וכן פסק רבינו שבועה שלא אכלתי ואכל נבילות חייב דאחשביה לאכילה כיון דהיה קודם שבועתו וכדחויא דגמרא אף דזה מבטל דיבורו וסותר אותו, דלא ככס"מ ולח"מ שלא עמדו דהך דרב מרי מיירי לקיים דיבורו ורבינו מיירי לבטל דיבורו. רק רבינו יליף מסוגיין דדחי לדרב מרי דאף לבטל דיבורו ג"כ חשיבא אכילה אם אכל קודם שנשבע וראוין הדברים למי שאמרן. [אך משמע ברבינו דקונם אשתי אם אכלתי הוא כבא לאמת שלא אכל שאם אכל תיאסר אשתו עליו וכוונתו שלא אכל והוה כנשבע שלא אכלתי יעו"ש] ואחרי כותבי כ"ז זכיתי לחידושי ר"י אבן מיגש וראיתי כי דברי רבינו המה דברי רבו ושם מפורש כמעט כמש"כ וחדאי נפשאי:
ונבאר לפ"ז דברי הירושלמי לא סוף דבר סתם אלא אפילו פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפילו פרט, לס"ד לבא אלא לשעבר לס"ד רבנן אלא רע"ק לס"ד נבילות כו' אלא אף עפר, ורמב"ן פירש כמו שהביא הפ"מ, ויתכן דקאי על מתניתין דקתני ר' שמעון פוטר והוא משום תרי טעמי חדא משום דסובר דלא מקריא אכילה, וחדא משום דלית ליה כולל וסבר כ"ש למכות, ע"ז קאמר לס"ד סתם אלא אפילו פלוני [וצ"ל פירש] או כפירוש הפ"מ משום דקאמר לעיל משחיטת פלוני, דאפילו פירש שלא אוכל נבילות פוטר משום דאין שבועה חלה על האיסורין [והחילוקים לפ"ז בין בבלי לירושלמי מובן לפי מש"כ ודוק] לס"ד פרט אלא אפילו כולל [כצ"ל], פירוש דכולל שחוטות ונבילות פוטר משום דלית ליה כולל, לס"ד לבא אלא אפילו לשעבר, דאם אמר שבועה שלא אכלתי סתם פוטר אם אכל נבילות, דר"ש לטעמיה בתוספתא דאכילת איסורין לא מיקרי אכילה וכמש"כ בס"ד, לס"ד רבנן דנשבע שלא אוכל כוונתו רק בכזית אלא אפילו רע"ק דסבר דחל על חצי שיעור ג"כ פוטר ר"ש משום דסבר כ"ש למכות ולא חלה על האיסורין, לס"ד נבילות דפוטר משום דאינו חל על איסורין אף בכולל אלא אפילו עפר דליכא איסורין בכ"ז פוטר משום דלא הוה אכילה אם אמר שלא אוכל סתם ודוק היטב בזה:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה