אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יד · הלכה י
זלף משקין טמאים כו' הניח הככר עד שנגבו המים שעליה ה"ז טמאה בספק כו'.
הנה רבינו והראב"ד בהשגות פירשו טעמם, ולדעתי היה נראה דכיון שהניח עד שנגבו המים הרי הסיח דעתו משמירת הככר ולא קרינא ביה משמרת תרומתי ופסולה משום היסח הדעת והוא חדא בקתא עם הך דתנינן לקמן בתוספתא פ"ח ומייתי לה הר"ש פ"ז בסופו דאמרו לו על טהורה תלויה היא ה"ז טמאה [כיון שהסיח דעתו ממנה, רש"י] ואם אמרו הריני מניחה עד שאשאל עליה ה"ז טהורה ועיין ירושלמי פ"ק דפסחים ופ"ח דתרומות ותוספתא תרומות פ"ז, וזה המכוון כך שכיון שנשאל בשעה שהיה יכולת לברר הרי לא הסיח דעתו, אבל אם המתין עד שתנגב תו חזינא דהסיח דעתו ומיפסלא מטעם היסח הדעת והיא כטמאה ודוק: