אור שמח על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יב · הלכה ה
אם נטמא וצריך להטבילו לתרומה כו' אבל לקודש מתיר ומנגב שמא יש [שם] דבר כו'.
ריש פרק חומר בקודש לא כמדת הקודש מדת התרומה שבקודש מתיר ומנגיב ומטביל ואחר כך קושר בתרומה קושר ואח"כ מטביל, לשון לא כמדת צריך ביאור, והנראה עפ"י מה שפירשו רבנן בתוספות כ"א ד"ה דקיטרא ויש מפרשים דמנגיב איכא ט"א משום שהמים חוזרין ומטמאין ליה ולא סלקא להו השקה משום מעלה בקודש. ולפ"ז א"ש דבפסחים (דף ל"ד) קאמר שתילי תרומה שנטמאו ושתלן כו' אסורים לאכול ומסיק טעמא משום דאין זריעה לתרומה ומייתי דאין השקה להקדש משום דאין זריעה להקדש, וזה שאמר אעפ"י שמעלה זו דהשקה אינו מועיל לתרומה ג"כ דלתרומה גופא לא מהני זריעה, זהו דוקא בתרומה וקודש ששניהן שוין אבל בכלים שמשתמשין בהן תרומה וקודש אינם שוים דלזה לא עביד מעלה בתרומה דלא מהני השקה, וזה שאמר לא כמדת הקודש מדת התרומה שאעפ"י שיש לה מעלה זו דאינו מועיל זריעה בכ"ז לא כאשר בקודש כן בתרומה ואולי שמזה ידע דמעלות אלו אינם כולם לחולין שנעשו עטה"ק [דקמייתא גם לחולין שנעשו עטה"ק מוכיח לעיל י"ט דמדבגדיהן אינו מדרס לקודש יעו"ש] דחזינן שם בפסחים דמי החג שנטמאו השיקן ואח"כ הקדישן טהורין אעפ"י שהרי המה חולין שנעשו עטה"ק בכ"ז מהני להו השקה וכאן אמר דמנגיב ולא סליק למיא דאית בהו השקה, ובירושלמי שבקודש מתיר את החוטים ומנגב את הנקבים ואח"כ קושר, נראה דגריס שבקודש מתיר ומטביל ומנגיב ואח"כ קושר שנכנסו המים בין הנקבים בשעת טבילה לכן מנגיב ואח"כ קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל עיי"ש ודוק: