אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה י
נמצא[ו] זה ע"ג זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין. ובהשגות א"א זה הפסק אינו מתברר מהגמרא ועיין כס"מ:
והנה הא דהתחתון הוי טמון פשיט מהא דפשיט בירושלמי דהוי טמון, וכן בגמרא דילן קאמר אי כר' יהודה ס"ל דכו"ע מין במינו הוי טמון לכן אינו מודד מן התחתון, רק הא דפסק דמודדין מן העליון צ"ע דזה נגד הירושלמי, אע"ג דמה דפשיט מהא דתניא גבי שכחה והעליון מפני שהוא צף אינו ראיה כלל כמו דדחי גמרא דילן בסוטה, שאני התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה, ולעולם צף חייב גבי שכחה יעו"ש דמגיה מפני שהוא כצף, אולם בכ"ז לא איפשוט ואמאי פסק דעורפין. והנראה לענ"ד דבנזיר (דף סד) גבי טומאה צפה על פני המים בהני בעיא דברי רמב"ח שרץ [שמונח] ע"ג שרץ מהו הני ודאי חד שעורא נינהו או דילמא כיון דמפסקי מהדדי לא, וקא גריס רבינו תמן, ואת"ל שרץ ע"ג שרץ כיון דחד שעורא נינהו כטומאה סמיכתא דמי כו', וכן פסק דטהור ספק הנוגע בו ככל טומאה הצפה על פני המים, א"כ ה"ה הכא מין במינו הוי כמונח העליון ע"ג קרקע ולא הוי צף ולכן פסק דמהעליון מודדין. אך לכאורה יש לדחות דשאני תמן דהתחתון ודאי דין צף על פני המים יש לו, ואם הוי ספק טומאה אם נגע בהשרץ התחתון ספק מגעו טהור, לכן גם העליון דין אחד יש לו עם התחתון והוי לגבי עליון כחדא גופא וכאילו הוא ג"כ מונח ע"ג המים, אבל כאן דהתחתון הוי טמון ובטל ממנו דין הבאת עגלה ערופה א"כ העליון לבדו לא הוי ממש כחלל חדא עם התחתון והוי העליון כמאן דלא מונח באדמה וכאילו צף ע"ג קרקע, וסברא כזו תמצא להראב"ד בהשגות פרק ה' מהלכות מתנות עניים הלכה ד' גבי תחתון אם הוי מין במינו ולא הוי טמון יעו"ש, בכ"ז מוכח דלא כן, דרבינו גריס תמן שרץ ע"ג מת מהו וכפי שיטתו דדוקא בשרץ הא במת אפילו טומאת אוהל שלו ספיקו טמא יעו"ש, וא"כ ה"ל למימר כיון דהאי ספיקו בטומאה צפה והאי טהור כו' ואת"ל כמאן דמחתה טומאה בכלי דמי שרץ ע"ג שרץ הני ודאי שניהן ספק טומאתן צפה ע"פ המים טהור כו', ומדלא תלי לה להגמרא בזה מוכח דדוקא משום דהוי שניהן דבר אחד ושיעור אחד אינו חוצץ התחתון וחשיב כאילו גם העליון מונח ע"ג המים, כן הכא נמי הוי העליון כמונח ע"ג קרקע ומודדין שפיר מהעליון, ונכון:
אולם צ"ע קצת, דהתם מפיק הגמרא מהא דכתיב כל השורץ על הארץ ומוקי לגבי ספיקו וממעט דוקא שצף ע"פ מים, הא אם מונח ע"ג כלי אפילו אם הכלי ע"פ המים טמא, וכש"כ ע"ג הארץ אם יהיה מונח על איזה מקום שיהיה הכל טמא, וכאן דריש מבשדך, ומבשדה למעט צף ודריש אפילו ע"ג קרקע אם הוא צף אינו מודד, דדוקא מין במינו בעי אם העליון הוי צף או לא. ולכאורה הוי מצינן לפרש דמיירי כשהשני חללין מונחין ע"ג מים ובעי אם גם העליון הוי צף או לא, אך א"כ לא יתכן כלל הך דבעי אם תחתון הוי טמון בלא זה הא איהו הוי צף ע"פ המים. ונראה דבפרק העור והרוטב (דף קכז) קאמר דתרי על הארץ כתיבי חד למעט עכבר המים שכל שבים טהור, לכן שפיר דריש גם על הארץ השני למעט מים, והיינו אם שורץ ע"ג מים ספיקו טהור ודוק. ועיין מש"כ הכסף משנה בזה והנלע"ד כתבתי בס"ד: