אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה ו
והוא הדין לשנים שדחפוהו:
הכס"מ כתב פשוט הוא וכו'. ובאמת לרשב"א מספקא ליה בחדושיו לב"ק פרק הפרה בשמועה דשור ואדם שדחפו לבור יעו"ש כיון דשניהם עשו סיבת הנזק:
שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהן וכו':
ובגמ' אמר אפילו אבא חלפתא ביניהן ורבינו השמיטו, דר' יוסי אזיל בתר רובא בממון וכמו דמחייב בריש המוכר פירות לשלם דמי זרע אף בזרע פשתן, ואפשר דה"ה דאזיל בתר אומדנא להוציא ממון ומחייב בשור שנמצא הרוג ונמצא מועד בצדו כר' אחא, וכמו דמשוה להו הגמרא שם דמאן דאזיל בתר חזקה אזיל בתר רובא דכי הדדי נינהו, לכן מפרש דבדיני נפשות לא אזלינן בתר אומדנא ואפילו אבא חלפתא ביניהן לא תלינן בהשני לבד. אולם רבינו דגם בממון לא אזיל בתר אומדנא מילתא דפסיקא הוי ולא חש לפרש, וברור. ועיין ירושלמי פרק אלו מציאות הלכה ג' לענין יאוש דאפי' ר' חלפתא הוי מהשלשה בני אדם מייאש אע"ג דודאי ר' חלפתא לא יכחיש ותו הוה כמו נפל משנים אפ"ה מייאש ואינו צריך להחזיר ועיין מוהר"א פולדא שם ודוק: