אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה טו
המוכר עבדו ופסק עמו שישמשנו ל' יום כו':
הנה בגמרא הגירסא ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום, ורבינו השמיט תיבות ע"מ. ונראה לבאר טעמו, דהנה מבואר בגמרא באורך דלמ"ד קנין פירות כקנין גוף דמי במכר הבן דלו הוי קנוי קנין הגוף בחיי האב ומת הבן טרם שכלה קנין פירות דאב, כיון דלא אתי לידיה דבן מחיים תו מכרו בטל ולא קנה לוקח, והקשו רבנן בתוספות, א"כ תקנת אושא למאי אהני דהא כיון דלבעל קנין פירות אית ליה ומתה בחיי בעל פשיטא דמכרה בטל וירית לה בעל לגוף הקרקע. והנראה לי דלא מצאנו לר' יוחנן דפליג וסבר דקנין פירות כקנין הגוף דמי רק במוכר שדהו לפירות או במשייר לעצמו פירות כגון שמכר נכסיו מהיום ולאחר מיתה דהא פירות הבאין מן הקרקע הוי דבר שלב"ל, רק דעל כרחין מוכר קרקע לפירותיה וא"כ הוי מוכר הגוף לפירותיו ולכן סבר דכקנין הגוף דמי ופועל להחליש את קנין הגוף שלא יוכל להיות מכור טרם בא לידו גם קנין הפירות, אבל מקום שאינו מכור רק פירות לא גוף לפירותיו רק כשבא הפרי וצמח מן הקרקע זוכה, כי זכיית הפרי בא עם שעת ביאתה לעולם, א"כ אין לו לבעל הפירות בקנין הגוף כלום ודאי דאלימא כח קנין הגוף שלא להיות נכנע תחת קנין הפירות שמצי למכור לאחרים, וכי מתה יקח אותה המוכר לגמרי דשלמו אז קנין הפירות דבעל, ולכן לא מצאנו רק אפכא דלמ"ד קנין פירות לאו כקה"ג דמי מביא לאשה שמכרה דמכרה קיים, אבל אפכא לא תליא חד בחבריה, ולכן הלא קנין דבעל דמתנאי ב"ד אתי, ותנאי ב"ד אשכחן דחייל אף על דבר שלב"ל וכדאמר רב פפא בפרק יש נוחלין (דף קלא) בין למ"ד יסבון בין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דבר שלב"ל כו' אלא תנאי ב"ד שאני כו' וא"כ קנין פירות דבעל אלימא למיחל לזכות בכל פירי תיכף בשעת צמיחתה ולא מצי למכור מתנאי ב"ד, א"כ בהא ודאי כיון דאין לבעל קנין בגוף לפירותיה שפיר חיילא מכירתה לולא תקנת אושא דתקנו דהוא לוקח ראשון בנכסים, והא דשקיל וטרי בגיטין דמייתי ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו כבר פירשו בתוספות שם, דס"ד דדרך נשים שנותנות פירות שדותיהן לבעליהן ובזכתה האשה פירותיה לבעל, וא"כ על כרחין בהקנתה גוף השדה לפירות דאל"כ הא הוי דבר שלב"ל דאז מה"ת לית ליה לבעל פרי רק מהקנאתה לבעל, וע"כ לא חיילא המכירה רק בהקנתה גוף לפירותיה ובזה כמו קנין הגוף דמי, והא דפריך מברייתא דהיה בא בדרך ובכורי אשתו בידו כו' אימור דמיירי הברייתא עכשיו שמתנאי ב"ד אוכל פירות בנכסי אשתו ואין לו קנין בגוף הקרקע כלום, נראה דמשמע ליה עכשיו לבתר תקנת אושא דאינה יכולה למכור גוף הקרקע לאחר מיתה, א"כ בודאי הוה ליה פירות בנכסי אשתו מחמת שנכסיה קנוים אליו לפירותיהן, רק בכ"ז מחיים לא קנוי לו הגוף, לכן לר"י דק"פ כקה"ג דמי א"כ היה לו לקרות על הבכורים אם הביא מחיים, וע"כ דק"פ לאו כקה"ג אף שקונה גוף לפירותיו. [ולפ"ז יהא מוכח דלא כמש"כ הש"ך סימן ק"ג דקנוי הגוף לבתר תקנת אושא מחיים לבעל ולכן אפילו בחייה מוציא הבעל גם גוף הקרקע מן הלוקח, דא"כ גם לר"ל לא א"ש, דאף אם ק"פ לאו כקה"ג דמי בכ"ז הכא גם הגוף קנוי לבעל לבתר תקנת אושא ודוק]. וסבור הייתי לומר דאולי כוונו לזה התוספות שכתבו בפרק י"נ התם קנין פירות דבעל דלא הוי אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מהיום ולא הוי כקה"ג לכך צריך תקנת אושא עכ"ל. דאולי הכוונה דכיון דמדרבנן חייל גם על דבר שלב"ל ולא צריך לזה קנין גוף לפירותיו לכן לאו כקה"ג דמי. אך סתום מאוד בדבריהם:
והנה בהא דמייתי פלוגתא דתנאי גבי המוכר עבדו ע"מ שישמשנו שלשים יום, נראה דלא הקנה לו בגוף העבד מידי רק בתורת תנאי דחייל על כולי מילתא אף על דבר שאין בו ממש ועל דבר שלב"ל כמו שפסקו התוס' ריש פרק נערה בכתובות, מהא דתרומה ע"מ שירדו גשמים וכן פסקו הקדמונים ובשו"ע סימן ר"ט, וא"כ אף אם לא הקנה לו בעבד מידי ג"כ חייל תנאי ולכן הוי זה מחלוקת אחרת דלא דמיא להך דפליגי בק"פ בכולי שמועות דגיטין ודב"ב, ולכן לא אייתי זה הפלוגתא בגיטין לומר דתנאי הוי, [שוב ראיתי מש"כ בזה המחנ"א סימן ה' במוכר דבר שלב"ל יעו"ש]. אך ז"א דאם נאמר דתנאי הוי א"כ הוי כאומר הר"ז גיטך על מנת שתניק את בני וחתכה דדיה דמבואר במשנה וירושלמי דגיטין דאינו גט כיון דהיא עשתה המניעה שלא תהא יכולה להניק, וכאן כיון דהשני הוא הלוקח הרג אותו במזיד וביטל התנאי במכוון בטל המקח ואשתכח דהוא של מוכר ואמאי יהא הלוקח בדין יום או יומים, הגם דלהטעם שכתב רבינו משום דיש לו רשות להכותו בשבט יש לדון דהיה לו רשות להכותו כ"ז שלא יבוטל התנאי ויהא חי שיהא יכול לשמש רבו ראשון ולקיים תנאו דלוקח, בכ"ז לא נהירא כיון דעכשיו אשתכח דהמקח בטל איך אפשר דרחמנא פליג בדיניה לדין אחר ההורגו, לכן חושב אנכי, שמפני זה השמיט רבינו תיבות "על מנת" רק ופסק שישמשנו שלשים יום, ואם דא"כ היה לו למיתני המוכר עבדו לשלשים יום, נראה משום דהא אמרו ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום שהדירה אין בה ממש, ופירש רבינו בפרק כ"ב מהלכות מכירה שמטעם זה המקנה דירת בית זה לא אמר כלום עד שיקנה גוף הבית לדור בו, א"כ כל שוכר בית הוי כאילו הגוף קנוי לו להנות ממנו וכן כתב ריש פרק כ"ג, ותנן בירושלמי פרק חזקת המוכר עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר לו בהמה ומשייר עוברה, מוכר חורבה ומשייר אוירה:
והנה ברשב"א הובא בשיטה מקובצת כתובות נ"ח יעו"ש דבריו הארוכים וז"ל, כלומר דמשייר בעין יפה משייר כו' וע"ד זה שאמרו בפרק מי שמת בנותן דקל לאחר ומשייר פירותיו לעצמו וכמו שמשייר דקל לפירות אלמא דמשייר חצר לאוירה מהני והוה"ד מוכר חצר לאוירה דקנה האויר עכ"ל, וכבר כתבתי עליו, דמוכר לא דמי למשייר, דמשייר לעצמו לא צריך כלל טעמא דדעתו לשייר בעין יפה, דהלא הקדמונים כתבו גבי איסורי הנאה דאע"ג דלהקנות לאחרים לא מצי בכ"ז בעלים אית בהו ולא נפיק מרשותיה, וכן מצאנו בכמה דוגמאות, וה"נ אע"ג דדבר שאין בו ממש מצי לשייר אבל לא מצי למוכרו כיון דלא נפיק מגוף הדבר. והא דצריך גמרא דילן גבי משייר פירותיה לעין יפה ומקום פירותיה שייר, הוא גדר אחר, דהתם שייר רק פירות והמה אינם באים לעולם כלל ועדיין אין זכר למו, א"כ אם לא שייר מקום הרי כבר יצאתה השדה טרם באו הפירות לעולם לגמרי מרשותו ואיך שוב יהיה אחר כך הפירות שלו אתמהה, כיון דפסקה פסקה, וגדולה מזה כתב ר"ן בשם רא"ה דמהא שמעינן בנותן גוף ופירותיו לאחר שלשים יום שזכה לעולם בקרקע כיון דפסקה פסקה, ומכש"כ כאן שאם לא שייר מקום לפירות הרי הופסקה ויצאת מרשותו, אבל במידי דאתי לעולם הוא ענין אחר אם הדבר אין בו ממש לא מצי להוריש אבל לעצמו משייר, וכן מוכח למבין הלשון הואיל ויורש יורשה, מוכח דהא דיורש דירת הבית רק בשביל שיורש גם גוף הבית, אבל דירה לחודא לא ירית [תוספות שם] דוקא ביורש אבל לשייר לעצמו אינו בשביל שיש לו זכיה גם בהבית. אמנם הרשב"א אזיל בשיטת רבו עליות דרבינו יונה דמפרש בעיא חוץ מדיוטא מהו, דכיון דמשייר לעצמו אויר חצרו להוציא זיזין לא עשה כלום, דאין יכול לשייר אם לא שייר מקום הזיזין ומשייר בעינן שיור תשמיש דיוטא בחצר זה יעו"ש, אבל אין זה מוכרח, ואח"ז מצאתי תה"ל בבית יוסף סימן רי"ד תשובת הרשב"א אות י' וז"ל, ומיהו צריך להתישב עוד בדבר הזה שיש לחלק דשאני דקל שאין הפירות בעולם ולפיכך א"א לשיירן אא"כ שייר גוף לפירות, אבל האויר ממילא הוא משויר וא"צ לשייר גוף שהרי לא נכנס בכלל המכר כו', ובירושלמי לא לגמרי השוון כו' וממילא הוא משוייר ואין צורך לשייר גוף לאויר כו', הרי דרבינו נסתפק במה שכתבנו וחזר ממה דהוי פסיקא ליה בחדושיו לכתובות ובפרק השולח גבי עבד שמכרו לקנס דמשייר אוירה משום דהוי מוכר גוף לאויר יעו"ש:
ומזה תתבונן שמה שנשאל הרשב"א בשו"ת המיוחסות סימן י"ח אם אמר שיירתי לי ולפלוני דירה מי אמרינן כיון דלגביה שייר גוף ודירה אף לאותו פלוני נמי מהני או לא, זהו לפי הבנתו בחידושים דהא דמשייר דבר שאין בו ממש הוי מטעם דשייר הגוף ג"כ לעצמו, ולכן נשאל כשמשייר לעצמו ולאחרים מי אמרינן כמו דלעצמו בעין יפה משייר כן לאחרים, אבל לפי מה שפירש בתשובה המובאה ביתה יוסף אין זה מטעם דשייר הגוף רק דלעצמו יכול לשייר אף דבר שאין בו ממש, וא"כ לא תלוי בזה דנאמר דכוון בלשון אחד, דנהי דכוון מאי מהני דגם לעצמו לא שייר בגוף הדבר כלום ותלוי זה בפלוגתא שהובא בהגה"ה סימן ר"ג אם קנו איזה דבר המועיל בו קנין עם דבר שאין בו ממש ועיין סמ"ע שם סימן רי"ב ס"ק י"א ובסמ"ע סימן רי"ד ס"ק כ"ו בשם שו"ת רשב"א ותראה כי סותרים ושאלת רשב"א במיוחסות קאי למה שהבין בחדושיו ודוק:
ונחזור לעניננו דמה שמכר עבדו ופסק שישמשנו שלשים יום הוי כמו ששייר ההשתמשות עם העבד כל שלשים יום, דבשיור העלה רשב"א בתשובה דאין צריך לשייר בגוף העבד כלום, וא"כ הפירות לבד בלא גוף העבד היינו ההשתמשות בו בלא קנין בגוף להשתמש בו בזה פליגי אם קנין פירות כקנין הגוף דמי, ואין זה דומה למוכר עבדו להשתמש בו שלשים יום דשם אינו מכור ההשתמשות כמו דאינו מכור דירת הבית, אם לא דגופו מקנה להשתמש בו ובזה לכו"ע כמו קנין הגוף דמי, וזה איפכא ממש"כ רבנן בתוספות פרק חזקת (דף נ) בד"ה קסבר שמתחלה הכל היה שלו אז אלים קנין פירות יעו"ש, ולפ"ז א"ש דמייתי זה על פלוגתא דקנין פירות דבעל בנכסי אשתו אם חשוב כקה"ג טרם תקנת אושא, דגם שם אין לו בתנאי ב"ד רק פירות נכסיו לא קנין בגוף לפירות, וא"ש דמפרש טעמא דר' יהודה משום דק"פ לאו כקה"ג דמי, ואיהו סבר גבי מוכר שדהו לפירות סוף השולח דק"פ כקה"ג דמי, משום דהתם מכר לו גוף לפירותיו ולכך כקנין הגוף דמי, והא דאמר בפרק השואל פלוגתא דר' יוחנן ורבנן גבי בעל בנכסי אשתו, כבר פרשתי דלבתר תקנת אושא מיירי דאז אינה יכולה למכור לאחרים אז ודאי קנוי לו הפירות מצד שהגוף של הקרקע מיוחד לזה, וכן צ"ל לפשטא דכוונת תוס' דכיון דאינו אלא מדרבנן לא אלים קנין פירות למיהוי כמו קה"ג, וצ"ל דלבתר תקנת אושא אלים קנין פירות שלו כיון דאינה יכולה להפקיע גוף הקרקע ממנו כ"ז שהוא עמו ופשוט מאוד, והארכתי בענינים שונים, ועכ"פ למדנו דבדיוק השמיט רבינו על מנת. ובירושלמי ריש פרק האומר הגירסא הילך כסף זה שיקנה עבדך לי לאחר שלשים יום, וזה צ"ע, כיון שאם מכרו ה"ז מכור כדאמר תמן בשדה א"כ הוא כולו לרבו ראשון רק כמו אפותיקי על הכסף הוא תוך שלשים יום ויש להאריך בזה ודוק בכ"ז. ועיין מש"כ בזה בהלכות זכיה פי"ב הי"ג: