אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ח

הלכה ז

אחד מבושיו ואחד כל דבר וכו':
הנה ברודף אחר חבירו להסית בו נחש וכיו"ב דבר דפטור אם המית בו, כיון דרצונו להרוג ישראל ודאי ניתן להצילו בנפשו כיון דהכוונה להציל נפש ישראל מה לי אם רוצה לאבדו באופן דיהיה פטור ממיתת ב"ד ועיקרו של מוסר הוא מדין רודף וגרמי בעלמא הוי בכ"ז מצוה להציל בנפשו (בזמן הסנהדרין) וכמו שמביא בהגהות הך דר' שילא פרק הרואה כו' וזה פשוט מאוד:
ולפ"ז תמוה לי דברי הגמרא בסוגיא דאשו משום חציו דפריך מהא דתנן היה עבד כפות לו פטור כו' וא"א אשו משום ממונו אילו קטל תורא עבדא מי לא מחייב, ויפלא נהי דלא מחייב על זה מיתה כמו שאינו חייב על מעשה שורו אבל מדין רודף חייב מיתה לכו"ע שיצילוהו בנפשו וכמו שפירשו תוס' בשם ריב"א על הצית בגופו של עבד דמדין רודף יעו"ש דאש הוי כמו השיך בו הנחש דפטור ובכ"ז אם רוצה להשיך בו נחש ודאי דהוי רודף, וצ"ל דהגמרא כוונה דמדין רודף הלא מצי להצילו ע"י שיתיר הנרדף ממה שנכפת ויכול להצילו ע"י זה ולא ניתן להצילו בנפשו, אבל אם אשו משום חציו שייך שחייב מיתה אחרי שנשרף העבד, אע"ג דבעת הדלקה היה יכול להצילו ע"י התרתו מכפותו לא דמי לזרק חץ והיה תריס בידו, דבעת הזריקה לא היה יכול החץ להזיקו ורש"י פירש שהיה בידו של נהרג וכאן הלא הוא כפות ומאי מצי למיעבד, וגדולה מזו נראה דרבינו השמיט דינא דגמרא דאם זרק חץ וסמנין בידו דרבא אמר דפטור אפילו קדם הוא ופזרן, משום דסובר רבינו דרב אשי דאמר הלכך אפילו סמנין בשוק בתמיה אמר דא"כ לא נמצא מי שחייב מיתה דהרי אכתי יכול להתרפאות ע"י סממנים בשוק וזה לא מסתברא, ולכן חייב כיון ששלטה בו המכה שיש בה להמית רק יכול להתרפאות לכן חייב מיתה, ולכן בעי רב אחא נזדמנו לו סממנים בשוק פירוש וחבש הסממנים להרפא על מקום המכה ואמדוהו שיכול להתרפאות ולא נרפא ומת אח"ז, וע"ז השיב יצא מב"ד זכאי שאמדוהו שע"י סממנים אלו שלקח וחבש את המכה יכול להתרפאות א"כ אמדוהו לחיים אף שלא נתרפא ע"י הסממנים פטור, כן הפירוש לרבינו, אבל כאן בכפות אף שהיה יכול להתירו ולסוף לא התירו חייב מיתה כן נראה ברור. ויעוין אור זרוע בבא מציעא פרק ו' סימן רס"ב בשם ריצב"א דבכל חובל שיכול להתרפאות ע"י סממנים דכיון דצריך לרפאותו ובלא זה אין סופו לחזור אין זה בכלל רפוי רק בכלל נזק יעו"ש דברים נכונים, אבל ראיתי לחדושי רשב"א שפירש באורך דאם אשו משום חציו לא מיפטר רק מדין רודף דאילו משום חיוב מיתה אינן באין כאחד יעו"ש, ותמוה לי טובא איך יפרש דאם אשו משום ממונו לא הוי רודף אתמהה זה לא יתכן כלל וצע"ג. אח"ז ראיתי בספר מעשה חושב שהרגיש בזה יעו"ש:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה