אור שמח על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ג
היה אחד מבני חבורה קטן או זקן כו' אם יכול לאכול כזית שוחטין עליו כו'.
בסוף פרק לולב הגזול יכול לאכול כזית צלי שוחטין עליו הפסח שנאמר איש לפי אכלו ר' יהודה אומר עד שיכול לברר אכילה כיצד נותנין לו צרור וזורקו אגוז ונוטלו, הנה טעמא דר"י לא איתפרש. והנ"ל דאין עושין חבורה שכולה קטנים כמוש"פ רבינו לקמן ה"ד דאינם בני דעת להזהר בקדושת הפסח ועל כרחין דמיירי כשיש כאן נמנין על הפסח גדולים ואנן קיי"ל דקטן שהגיע לצרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו מן התורה בדעת אחרת מקנה אותו הא פחות מזה אינו זוכה לעצמו אף בדעת אחרת מקנה אותו ועיין גיטין (דף ס"ד) ובתוספות שם, ועיין חו"מ סימן רמ"ג ובהגהות, וא"כ רבנן לא חיישי מאומה דאם יש אחד גדול מנוי מאי איכפת לן בהך קטן שיכול לאכול כזית צלי הנמנה עליו, ואף אם מאכילו שלא למנויו מאי איכפת לן כיון דשה לבית אבות לאו דאורייתא, עיין נדרים (דף ל"ו) בר"ן דפירש דמה"ת אין הקטנים צריכים להמנות עליו ואוכלין אע"פ שלא נמנו ודוקא בראוין להמנות קפיד רחמנא דיהא נאכל למנויו עיי"ש, אבל ר"י לטעמו אזיל דסבר אין שוחטין את הפסח על היחיד א"כ משכחת בכולהו קטנים ואחד גדול וכיון שלא הגיע לצרור וזורקו אגוז ונוטלו אין הקטן זוכה בדעת אחרת מקנה אותו מן התורה ונמצא שאינו זוכה בפסח ולאו מנוי הוא ונמצא נשחט הפסח על היחיד לכן סבר דיהי' בכה"ג שיודע לברר אכילה וזוכה לעצמו מה"ת ובר מנוי הוא, אבל רבנן אע"ג דסברי דלכתחילה אין שוחטין על היחיד בכ"ז כיון דאם שחט הפסח על היחיד כשר ולא דרשי לזה קרא דלא תוכל לזבוח הפסח באחד שעריך לכן לא חיישי לזה ודוק: