אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

אחר שמקטירין קטורת כו'.
עיין כס"מ, ובירושלמי אמר עוד טעם אחר על הא דקטורת קודמין לפסח משום דבתמיד של בין הערבים היתה קריבה קטורת בין איברים לנסכים כדתנן פ"ג דיומא (אם כי לא מצאתיו בדברי רבינו) וכן מפורש בירושלמי פרק תפלת השחר דהקטורת בערב אחר האיברים ולכן יקדמו הקטורת לפסח כדי שאחר הקטרת יקריבו הנסכים ויהיו נסכי התמיד רצופין עם הקרבת התמיד כמו בכל יום רק בהפסק קטורת לבד, וזה פירוש הירושלמי כדי שיהיו נסכי תמיד קרבין עמו היינו עם התמיד וז"ב בפירושו. ובסמיכת נרות לקטורת פסק כהבבלי דליכא שום פלוגתא בהא ודוק:

ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר. ויהיה אחד ממרס (בדמו) [בדם הפסח] עד שיזרק דם התמיד ואח"כ יזרוק דם הפסח אחריו.
הנה לפי מה שפסק רבינו בפ"ט מהלכות תמידין ומוספין עבר ושחט את שאינו תדיר תחילה מקריבו ואח"כ שוחט את התדיר, וגם כאן בפסח אמר שם בפרק כל התדיר (דף צ"א) דזורק דם הפסח ואח"כ שוחט התמיד ומשנתינו מיירי בשחט אחר כך התמיד ג"כ, דיקא נמי דלא תני עד שישחוט ויזרק התמיד, היה נראה מלשון רבינו ג"כ דסמיך על הך דיקא נמי ומיירי דשחט אחריו התמיד, אבל זה דחוק לומר כן. וכן צריך לדקדק דלפי סברתו היה לו לומר עד שיזרק דם התמיד ויקטיר קטורת ויטיב הנרות כיון דהם תדיר וקדמי לפסח, ולכאורה זה ראיה דמיירי דשחט התמיד אחריו וזה דוחק גדול. אולם עמדתי על שיטתו בס"ד, דנתבונן מה מדמה הגמרא משנתינו להך דשחט שאינו תדיר. דתמן השאינו תדיר הוא צריך להיות מאוחר מצד מעלה דתדיר קודם וזה ענין כללי, לכן בקדם ושחטו גומר מה שהתחיל ואח"כ שוחט התדיר, אבל כאן בפסח שמאוחר משום שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר אלא בין הערבים, א"כ הלא הוא ענין פרטי שהקפידה התורה עליו שיהא מאוחר הפסח לכן אם קדם ושחטו מניח הפסח ושוחט התמיד וזורק דמו, אולם הביאור הוא דסובר הגמרא דבין הערבים ובערב כתיבא רק על שחיטה שתזבח בערב כתיב ושחטו אותו כו' בין הערבים לא על זריקה כלל, והכא מה שממתין בזריקת דמו עד אחרי זריקת דם תמיד הוא מצד שתדיר קודם ותמיד תדיר ומוקדם לפסח. ושפיר בעי דהא אמרינן במעלה דתדיר דאינו מניח את שאינו תדיר והכא שעל שחיטה דקפיד רחמנא שיהא מאוחר הלא כבר נשחט ואי משום זריקה הלא הוא רק משום מעלה דתדיר ואיך מניח את שאינו תדיר וממתין עד שיזרק התמיד, דא ברירא דמלתא ודו"ק, ואח"ז מצאתי כן בש"א:
ונבאר קצת שיטת הירושלמי דסובר דהא דתמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה הוא מקרא דבין הערבים חלקהו שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה לעיסוקו כדאמר ריב"ל בתלמודא דילן, ואח"כ פריך ויקרב פסח תחלה ותמיד אחריו, פירוש אע"ג דשאינו תדיר הוא הפסח, אבל על הא דערבי פסחים נשחט התמיד בשבע ומחצה כו' פריך כיון דלא מצית לקיים בין הערבים של התמיד א"כ יהיה הפסח קודם והתמיד אחריו בשמונה ומחצה ויהיה בין הערבים דתמיד מקויים כמצותו, ומשני אם אומר את כן נמצאת מבטל בין הערבים של פסח דתמיד את מקיימו לאחר זמן ודפסח אימתי תקיימו לכן הפסח נשחט בשמונה ומחצה ושעה אחת לעיסוקו וזה חלוק הבין ערבים, והוא תירוץ על קושיית רבא בתלמודין, ופריך אח"כ ויקריב פסח תחלה ותמיד אחריו, והוא ציון בפ"ע על בבא דסיפא בע"פ שחל בע"ש דנשחט בשש ומחצה וקרב בשבעה ומחצה והפסח אחריו נמצאת שאינך מקיים בין הערבים כפשוטו בין בתמיד בין בפסח א"כ יוקדם הפסח והתמיד אחריו, ומשני יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד, זהו פירוש האמיתי של הירושלמי ועיין ש"ק. ופריך אח"כ ויקרבו שניהם כאחת א"ר ייסה כבש שני ואין פסח שני וזה ברייתא ערוכה בספרי פרשת פנחס עיי"ש. ונראה דהקושיא היא דאי מטעם דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים הלא לא קאי רק על שחיטת הפסח אבל זריקת דמו והקרבת אימוריו יהיה עם הפסח כאחד ותיכף לאחר שחיטת תמיד ישחטו הפסח ואח"כ יקריבו שניהם כאחת, ומשני כבש שני כו' דכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים היינו שכבש התמיד יהיה שני לתמיד של שחר מקרבנות הצבור הטעונים בין הערבים אבל לא שיהיה כבש הפסח שני בין הערבים, וחזינן דעל עשייה דהיינו זריקת דמו קפדא רחמנא שיהיה כבש שני ואין פסח שני וזה ברור. ועיין זבחים (דף ד) דתעשה על זריקה והקטרה קאי עיי"ש:
ולפ"ז א"ש מה דתנן ומייתי לה בירושלמי שם הלכה ג' יכול אם קדם פסח לתמיד לא יאוחר התמיד ת"ל תעשה ריבה דתעשה קרא יתירא הוי דכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ואם הקדים לפסח יכול לא יאוחר התמיד ולא יהיו מקריבין אותו. וזה פלא לפום שיטת תלמודין דרק משום דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כתביה רחמנא שיהא מאוחר הפסח, א"כ כי הקדים הפסח הלא הפסח נשחט שלא כדין שצריך להיות מאוחר אבל בתמיד אין כאן שום שנוי ומהיכי תיתי לומר שלא יקריבו התמיד, וע"כ דהך ברייתא סברה כשיטת ר' ייסא בירושלמי וברייתא דספרי פרשת פנחס דכבש שני ואין הפסח שני א"כ גבי עשיית התמיד שכוללת כל מילי דתמיד קפדא רחמנא שיהיה קודם התמיד לפסח ויהיה שני מהנשחטים אחר חצות ומקרבנות צבור לתמיד הראשון ואם הקדים הפסח הלא אין כבש שני רק הפסח שני וא"כ נעשה שנוי בהלכות התמיד שהוא אינו שני רק שלישי לכן שפיר בעי קרא להכשיר את התמיד שיהא מאוחר. וכיון שזכינו לזה א"כ לשיטת הירושלמי לק"מ קושיית הגמרא דאף אם עבר ושחט הפסח ג"כ מניח דמו ושוחט התמיד וזורק דם התמיד דרחמנא קפיד עליו לחודיה שיהיה כבש שני ולא פסח שני, ואין זה בשביל מעלת התדירות אשר הוא ענין כללי שתדיר יהיה קודם רק הוא ענין פרטי שנאמר בתמיד שיהיה קודם לפסח ומבעי לן קרא יתירא להכשיר את התמיד אם שחטו לפסח קודם, ורק בדיעבד אכשריה רחמנא אבל לכתחילה צריך שיהיה כבש שני בעשיותיו ואינו מסוג דקדם ושחט לאינו תדיר ברישא. ובזה א"ש דהקטרת אימורין לא נכלל בהך דכתב רחמנא תעשה כדאמר בזבחים (דף ד') סד"א אפילו שפיכת שיריים והקטרת אימורין כללא קמא מרבה עשיות ותו לא, וכן הא דפסח מאוחר להקטרת והטבת הנרות הוא משום שיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר אלא בין הערבים, וזה רק על שחיטת הפסח דבו כתיב בערב ובין הערבים והכא דכבר נשחט ורק משום תדיר אינו מניח דם הפסח עד שיגמר קטורת והטבת הנרות, וזה ברור בכוונת רבינו עפ"י בירור שיטת הירושלמי ודוק:
אך צע"ק הוא דאמר בירושלמי א"ר אבין מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו, וממאי דילמא אם שחט הפסח קודם לתמיד פסול משום דשני ממה דכתיב בפסח בערב ובין הערבים וקרא מיבעי לאם שחט התמיד קודם ואח"כ שחט הפסח וזרק דם הפסח קודם סד"א יופסל התמיד משום דעשיותיו היינו גם זריקתו בעי שיהא כבש שני וכאן הפסח כשר דנשחט אחר התמיד קמ"ל קרא דיאוחר התמיד וזה דוקא בנזרק הפסח קודם דאין זה שנוי מהלכות הפסח אבל היכי שנשחט קודם התמיד דעל שחיטתו קפיד רחמנא שיהא מאוחר בערב ובין הערבים אימא אין ה"נ דפסול דשינה ממש"כ בהלכות הפסח וצ"ע:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה