אור שמח על משנה תורה, הלכות קידוש החודש· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ט
ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים ב"ד אומרים מקודש שעדיין יום הוא.
ובפירוש המשנה פרק ג' וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום כ"ט ערבית כו' כי זה מותר כו'.
ויפלא בעיני כל מעיין מהיכן יצא לרבינו דבר נפלא כזה ותה"ל מצאתי ראיה עצומה מירושלמי פרק ב' סוף ה"א אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עבורו, ומפרש טעמא לילי זמנו אין משיאין מפני יו"ט כו' מפני יו"ט שחל בע"ש לילי זמנו אין משיאין מפני יו"ט. והנה צריך מובן דהא קיי"ל דאין השלוחין יוצאין בניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש אף אם נראה בעליל ביום כ"ט מפני המועדות דזמנין משכחת אונסא דאין ב"ד מקדשין בזמנו כמפורש בבלי כ"א ועיין תוספות ד"ה על ניסן ואיך יוכלו להשיא משואות שמא יקרה אונסא או ענין אחר דמעברי ליה, והא דאמר על רבי דאיהו התיר שיהיו יוצאין מבערב בחזקת שנתקדש למחר הלא גם הוא ביטל המשואות. ובשאר חדשים הא לא שייך טעמא דאין משיאין ביו"ט וזה פלא. לכן ע"כ האמת כשיטת רבינו דב"ד יכולים לקדשו בערב של כ"ט קודם צאת הכוכבים את יום שלשים שלמחר ובכה"ג דשלוחין יוצאין תיכף מבליל כ"ט ששמעו מפי ב"ד מקודש אפי"ה אין משיאין משואות מפני שהוא יו"ט ואין מחללין יו"ט על קיומו וזה מוכרח ואין סברא להתעקש דדוקא בשלוחין אין יוצאין מבערב אעפ"י שהוא נראה בעליל דהוי מילתא דעבידא לאגלויי ומש"ה גם עד אחד נאמן וכן פסול נאמן כדאמר בירושלמי רבי התיר רוצח והתיר עד מפי עד וכיון שאומר שלא שמע מפי ב"ד מקודש אע"ג שאומר שנראה בעליל מ"מ אין זה מלתא דעבידא לאגלויי דאיהו יתרץ עצמו לומר שאונס אירע לב"ד ולכן במשואות משיאין כיון שנראה בעליל דזה הבל, דאטו לא מצו חכמים לשלוח שנים שנים כיון שנראה בעליל וע"כ כפירש"י ותוס' ודו"ק.
ולפי שיטת רבינו יתפרש היטב גם דברי הגמרא בדף כ"ד אמר אביי אף אנן נמי תנינא ראוהו ב"ד כו' מעובר אין מקודש לא מעובר אצטריכא ליה סד"א הואיל וראוהו ב"ד וכל ישראל איפרסמה מילתא ולא ליעברוה קמ"ל. ועיין בטורי אבן מש"כ בזה. ולשיטתו א"ש דהכי קאמר מקודש לא פירוש דחמאי לא נקיט הך דינא בראוהו ב"ד וכו' בערב כ"ט היינו בשעה שעדיין יום ולא הספיקו לומר מקודש עד לילה למחר ביום שלשים צריכין ב"ד לקדשו אע"כ דקמ"ל דאין ב"ד צריכין לומר מקודש דהוא מעובר בלא קידוש ב"ד. אע"פ שבין כך ובין כך אין ב"ד אומרים מקודש מ"מ אינו נקבע בזמנו שבזמנו אינו נקבע בלא קדוש ב"ד, אבל אם גם ביום ל"א צריכין ב"ד לקדשו וקמ"ל שאין אומרים שכיון שנתפרסם שוב הוי כמי שאמרו ב"ד מקודש ואמירת מקודש אינו מעכב א"כ הו"מ למיתני גם ביום כ"ט שצריכין למחר ביום שלשים לקדשו. ומשני הגמרא סד"א כיון דנתפרסם א"כ לא נוכל לשנות קביעות החדש כיון דנתפרסם שיום שלשים הוא ר"ח ולא ליעברוה קמ"ל, אבל ביום כ"ט אם יקדשוהו ביום שלשים בין כה ובין כה הוה יום שלשים ר"ח ודו"ק ועיין חדושי בהלכות תפלה.