אור שמח על משנה תורה, הלכות פרה אדומה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג · הלכה ז
וכן הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת.
הוא דוקא טהור לתרומה, אבל טהור לקודש כבר פירש רבינו פרק י"ג מאבות הטומאות, אבל הטהור לקודש אינו כזב לחטאת, ומפרש בירושלמי סוף אין דורשין מתניתא פליגי הטהור לחטאת שהסיט רוקו וש"ז של טהור לתרומה נטמא, הרי חזינן דגופן של אוכלי תרומה כזב לגבי חטאת, ודחי היא טהור לתרומה היא טהור לחטאת ופירוש דלא דמי זה לזה. אבל צ"ע איך סתם רבינו שאינו טהור לחטאת הו"ל למימר שטהור לתרומה אבל באינו טהור לחטאת נכלל גם טהור לקודש גם הירושלמי שם צ"ב רב ועוד חזון אי"ה:
אבל כלי שאינו ראוי למדרס אינו מטמא את הטהור לחטאת אא"כ נגע בו. ובהלכה ט' הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו כו' נטמא לחטאת.
הר"י קורקוס הקשה דבהלכה ז' משמע דאם נגע בכלי טהור גמור כל שאינו טהור לחטאת מטמא את האדם הנוגע בו, ואילו הכא לא מטמא אדם הנוגע בו אלא א"כ היה מדף מיהת יעו"ש, ולא קשה, דשם קאמר אא"כ נגע בו והיינו כל חד כדיניה בכלי הטמא מדף אף אם נגע ברגלו ג"כ טמא ובכלי הטהור לתרומה הוי כמו שנגע באוכלים טהורים דאם נגע בידיו טמא ונטמא כל גופו אבל אם נגע ברגליו טהור עכ"ל. ולפ"ז א"ש מה ששנינו במשנה הטהור לחטאת שנגע בתנור בידו טמא ברגלו טהור שהתנור הוא טהור לגמרי והוא בכלל כל שאינו ראוי למדרס והוא טהור דדוקא אם נגע בידיו טמא, והא דאמרו המקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל שמא יפלו המשקין על הסנדל ונמצא הסנדל טמא אעפ"י שלא נגע בסנדל בידו רק ברגלו, שאני סנדל דהוא ראוי למידרס הזב ולכך הוי בכלל כל הראוי להיות מדרס דאפילו בהנידו בלבד טמא וז"פ:
אולם רבינו בפירוש המשנה עמד ע"ז הקושיא מהך דסנדל על תנור ותירץ דתנור וכיו"ב בכלי חרס שלא מצאנו שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולכך לא טמאוהו בחטאת רק אם נגע בידיו בלבד, א"כ סובר רבינו שכל שנוגע בכלי שאינו טהור לחטאת אעפ"י שהוא טהור לתרומה אפילו ברגלו טמא לבד מתנור וכ"ח שאינם אב הטומאה בשום מקום, וכפי הנראה מש"כ רבינו לקמן ה"י וכן אם נגע בתנור וכיו"ב משאר כלים שאינם טהורים לחטאת נטמא כולו אבל אם נגע ברגליו בהן הרי הוא טהור כו' דקדק כיו"ב היינו כלים שאינם נעשים אב הטומאה וזה כ"ח, ונכון. ולפ"ז יתיישב דברי רבינו שמש"כ בהלכה ז' קאי אף אם נגע ברגלו, ומש"כ בהלכה ט' הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב כו' פירוש אף אם נגע בכלים שאינם ראוים להיות אב הטומאה כמו כלי חרש שהיו למעלה מן הזב וכל הנישא ע"ג הזב טמא ולכן הטמא טהור לחטאת דאלו אם הם טהורים אינן מטמאין לחטאת ודוק:
ובזה יתיישב מה שלכאורה תמוה דברי הכסף משנה בהלכה י' שכתב שאם נגע באוכלים טמאים אפילו אם נגע בהם ברגלו נטמא דלא גרע מכלים הנוגעים במדף הזב שמטמאים אדם הטהור לחטאת בכל נגיעה עכ"ל. ולכאורה תמוה מאוד דשאני אוכלים ומשקים שאינם ראוים להיות אב הטומאה בכל מקום ולכך אפילו טמאים אינם מטמאים רק בנגיעה בידים. אבל לפי מה שבארנו א"ש, דאפילו בכ"ח הטמאים במדף מטמאים את הטהור לחטאת בכל נגיעה אעפ"י שאינם ראוים להיות אב הטומאה בכל מקום. אולם קושית רבינו מסנדל תמוה בעיני וכפי הנראה שרבינו בחבורו אזיל בדרך ראשון שכתבנו וצ"ע עוד. וכן צ"ע שבמשנה ב' פירש לגין של חטאת שנגע במדף טמא דוקא במדף הא בכלים טהורים לתרומה טהורים, ובמשנה ו' תנן לגין של חטאת שנגעו בשל קודש וש"ת של חטאת טמא, ומדברי ר"ש נראה דהך דמשנה ב' מיירי בלגין הטהורין לחטאת וכאן במשנה ו' בלגין שיש בהם מי חטאת, וכן משמע מלשון רבינו בהלכה ט' שכתב וכן כלי הטהור לחטאת ולקמן פי"ד ה"ו כלי שיש בו מי חטאת עיי"ש, ולפי דרך השני א"ש בפשיטות דבמשנה ב' מיירי שנגעו לגין של חטאת בכלי חרס שאם היו הכ"ח טהורים היה גם לגין של חטאת טהור דנגיעתן הוי כאילו נגע בהן אדם ברגלו ולכן אם היה של מדף אם נגע בהן הלגין של חטאת טמא, והך דמשנה ו' מיירי שנגעו בכלי עץ ודוק, ודברי התוספתא סתומים מאוד. ושיטת הראב"ד דהך משנה הוא כמו תני והדר מפרש שתני קודם דהוי מדף ואח"כ תני דין מידף הוא הנקרא קודם מדף וכמעט כשיטתו פירש הגר"א באליהו רבא עיי"ש דבריו הקדושים ודוק בכ"ז: