אור שמח על משנה תורה, הלכות פרה אדומה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה ב
באותו שעה גזרו כו' ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין כו'.
משנה ערוכה היא, ונפלאתי על רבותינו בתוספות זבחים (דף צ"ג) שכתבו על ר"א דאמר מי חטאת שנטמאו מטהרין דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש, דפלא דבמשנה מפורש דדוקא במים מקודשין גזרו שלא יעבירם בנהר הא עובר אדם במים שאינן מקודשין. ולדעתי נראה דדוקא בנטמאו המי חטאת סבר דמטהרין אבל משום נתון ע"ג מקום טמא מודה ר"א דקרא כתיב והניח מחוץ למחנה במקום טהור וכמו ששנינו בקלל שאם נגע בשרץ הוא טהור שאינו מטמא מגבו, ואם הונח ע"ג שרץ טמא היינו דלא שייך שנטמא מחמת השרץ דכ"ח אינו מקבל טומאה מגבו רק שפסול משום גזה"כ שיהא מונח רק ע"ג מקום טהור לא על שום טומאה בעולם ובזה ר"א מודה דראייתו דמביא שהרי נדה מזין עליה הוא רק שמייתי ראיה על טומאת מגע שאם נטמאו במגען מטהרין ושם נמצא בקרקעית הספינה והוי מונח ע"ג מקום טמא, ובזה אין לדון ממה שמזין על נדה דפשיטא דמקום טהור דקרא לא קאי בשעת הזייה דקאמר והזה על הטמא. ובנושא את המדרס לא ישא את המי חטאת ודאי דגזרו דטעמא דלא גזרו בתרומה משום דאוכלי תרומה זריזין הן וקודש מסור לכו"ע, וה"נ בחטאת הכל נאמנין לכן ודאי דצריך גם במי חטאת למיגזר, דאע"ג דאמר דכמעשה שהיה מ"מ קצת טעמא בעי כדאמר בפרק במה אשה ושייך למיגזר, רק דלא שייך כיון דהוא נושא את המידרס הרי הוא טמא לחטאת ומטמא את המי חטאת במשא וכמו ששנינו בלגין של תרומה בידו ושל חטאת בנייר בידו שניהן טמאין עיי"ש בפירוש המשנה סוף פ"י ודוק: