אור שמח על משנה תורה, הלכות פרה אדומה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ו
היתה בה יבלת וחתכה אעפ"י שצמח במקומה שיער אדום פסולה.
בהשגות א"א נ"ל הטעם לפי (שאין) [שאינו] עולה בו אדמימות גמורה אבל הוא שיער לקוי. ולכאורה היה נראה לפרש דנתבונן דאם יש בה יבלת וחתכה דאמר דאם לא העלה מקומו שער אדום פסולה, צריך לומר דזה אינו משום מום דמיירי ביבלת שאין בה עצם בגוף, רק הפסול משום דאם יש בה יבלת תו הוה כמאן דליתא תמימה באדמומיות ואף אם יש שיער בהיבלת השיער לקוי ואינו שיער אדום וא"כ איננה תמימה באדמומיות. אמנם אם חתך ממנה היבלת ואח"ז עלה בה שער פליגי, או דבלא חתך היבלת כשירה רק אם חתך היבלת אז מתחזי כמאן דאינה תמימה בשער כן צ"ל על כרחך. וכיון שכן נראה דאם עלה בה שער אזלי לטעמייהו, דנחזי דבקדשים איכא דיחוי ובמצות מבעי להגמרא ובמכשירי עבודה במסכת עו"ג. וכיון שאם לא עלה בה שער פסולה תו אם עלה בה שער אח"כ הלא אם אמרינן דחוי כבר נדחית מתורת פרה אדומה, והוי כמו דאמרו דאם נקטם ראשו ועלה בו תמרה דאם עלה בו ביום טוב הוי דיחוי אם אמרינן יש דיחוי בהדס דהוי מצוה עיי"ש בסוכה, א"כ ר"ש משום שני טעמי מכשיר חדא דסבר דפרה לאו קדשים הוי רק קדשי בדה"ב ולא סבר הך דחטאת קריה רחמנא ומכשירה אם היא יוצאת דופן וכדאמר בפרק אין מעמידין (דף כ"ג) ויעוין תוס' שם ובר"ש כאן, אפשר דסבר דלא שייך ע"ז תורת דיחוי, ואפילו נימא דלא גרע ממצוה דעלמא אם יש דיחוי במצות הלא ר"ש לטעמיה דסבר אין בעלי חיים נדחין וכדדייק בסוף כריתות מהא דאמר מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה יעו"ש וא"כ כאן אין בעלי חיים נדחין וכיון שעלה בה שער אדום כשירה, ור"י לטעמיה דסבר ביומא דבעלי חיים נדחין וכדאמר רב שם (דף ס"ד) אליבא דר' יהודה לא קאמינא דאיהו סבר שני שבזוג ראשון ימות יעו"ש, א"כ הכא נדחה הפרה אף אחרי שעלה בה שער אדום, ואף על גב דמסיק ביומא שם דגלי רחמנא בבעלי מומין דאם עבר מומם ירצו ולא מדחו במומין מהקרבה לעולם, זה דוקא בבעלי מומין דלא חזו לשום קרבן בעולם, אבל כאן בהיה בה יבלת וחתכה דמיתכשרה לכל קרבן דעלמא רק לתורת פרה אדומה אינה ראויה כמוש"ב בזה שפיר אמרינן דהיא נדחית לעולם, וכמוש"כ תוספות תמן דמשו"ה לילה אינה מדחה קרבנות מהקרבה דלא חזו לשום קרבן בעולם, כן הכא אין ללמוד ממומין לחתוכה מיבלת בפרה דשם אינו ראוי לשום קרבן כלל ובהא גלי רחמנא אבל לא בדחויה משום דבעיא להיות תמימה באדמומיות ודוק. וכיון שכן לפ"ז הא קיי"ל דבעלי חיים אינן נדחין כרב והוה ליה לפסוק הלכה כר"ש, ואי דא"כ אמאי בקרנים וטלפים שחורים יגוד וכן אמרו בשתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר דגוזז במספרים ואמאי נימא דהוי דיחוי, ז"א דכל מה שבידו אמרו דלא הוי דיחוי בזבחים (דף ל"ד) יעו"ש, ורק בעלה בה שיער אדום דאינו בידו פליגי תנאי. אמנם רבינו פסק כאן כר"י נגד ר"ש ככל כללי הש"ס דר"י ור"ש הלכה כר"י. והראב"ד פירש טעם חדש, בטח נגלה להם תעלומות חכמה ודוק: