אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יט · הלכה ט

הלכה ז

אבל אם נפסל קודם הפשט הרי העור כבשר וישרף הכל וכן זבח שהופשט ונמצא טריפה כו'.
זבחים (דף ק"ד) אר"ח סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה ופריך בגמ' והאיכא טריפה בבני מעיין ומשני קסבר נמצא טריפה בבני מעיין מרצה. ולכאורה כיון דנמצאת טריפה ונשחט הלא הוי קדשים שמתו דלא חזי' למיפרק ע"י מום דאין מום לאחר שחיטה ולקדושת הגוף ודאי לא חזי דאפילו אם עלו ירדו ומשלה בהן האור לא מועיל דאין פסולו בקודש א"כ פקע מיניה קדושה לגמרי ואמאי ישרף הקרבן. אולם כבר מבואר אצלינו במקום אחר דאיסור נשאר בקדשים שמתו ואיזה איסור כמו פסולי המוקדשין שנפדו ומתו דיקרבו דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים ונשאר בהן איסור הקדש ומחיים נשאר בהן איסור גיזה ועבודה זה האיסור נשאר בקדשים שמתו, ולפ"ז כיון דהוא אמר בטריפה בבני מעיין דמרצה אע"ג דעל הבשר אין איסור קדשים רק האיסור שנשאר בפסוהמ"ק אחר פדייה לכן למד מזה לבכור שהותר ע"י חכם בגבולין ושחטו במדינה ונמצא טריפה דהעור מותר ודוק:
ושם בתוספות ד"ה ומודה רבי וי"ל דהתם לאחר שחיטת האשם יכול להביא כסף קודם זריקה קרינא ביה מלבד כו' והוי כנמצא טריפה בבני מעים כו'. וקשה דתניא בתוספתא הביא את אשמו קודם גזילו לא יהא אחר כו' אלא תעובר צורתו כו' אין תקנה להביא הגזל קודם שנזרק. ונראה לפרש דבאמת זה אין סברא לומר דכיון דמצי להביא הגזל קודם זריקה דאפילו יביא קודם זריקה השחיטה היה בפסול ונדחה משום דמחוסר בעת שחיטה מעשה דהקנאה להגזל המושב לכהנים והוי מחוסר זמן וכמו במחוסר הגרלה ביומא (דף ס"ב) דאמר כמחוסר מעשה דמי כש"כ כאן דמחוסר הקנאה להמושב ליד כהנים דבעי דיזכו ביה כהנים, ויעוין בר"ן פרק כ"ש על הך דנכרי שהלוה אבל הכא דמחוסר ממונא לא אמרי ביה הואיל יעו"ש, ורק בחדא גוונא משכחת לה דינא דברייתא שאופן שגזל חמץ ועבר עליו הפסח דרב עוירא אמר דאומר לכהנים הרי שלך לפניך ואם ליתא בעיניה צריך לשלם יעו"ש דאע"ג דמקבלי מתנה ההיא מתנה אמר רחמנא דניתב להו, ובאופן זה שאינו צריך להקנות הקרן המושב דאטו זכיה איכא באיסורי הנאה ולא שייך בזה קנין רק שיסלק הדבר הגזול המונח בעין ואסור בהנאה מרשותו, וכיון דלאו מחוסר הקנאה הוי לא הוי מחוסר מעשה, ואם נתנו לאחר שחיטה השחיטה כשירה דלא מחוסר רק הסילוק מרשותו וכמו דאמרו הואיל ואי בעי מתשל עליה שאין זה קנין חדש, לכן גם אם הביא הגזל אחר זריקה כיון דאם הביאו אחר שחיטה היה כשר האשם מטעם שבארנו דבכה"ג לא הוי מחוסר מעשה דליכא מעשה דהקנאה רק סילוק רשות בעלמא לכן אף אם הביאו אחר זריקה דהאשם פסול הוי כפסול שלאחר שחיטה והעור לכהנים וכמוש"כ תוס' בזה ודוק היטב:
ודע דלפום מה דקיי"ל בזבחים (דף קי"ד) דאשם מחוסר זמן דפסול הוא דוקא לשמו אבל שלא לשמו כשר אף אם הוא מחוסר זמן ולא חזי לשמן, א"ש הך דאמר רבי בב"ק (דף קי"א) לדברי ר"י כו' וזכו הללו במה שבידן פירוש אם הקריבו האשם שלא לשמו דזכו בני יהויריב באשם לאכול אותו במשמרתן כיון שהם הקריבו אותם ורק משום דרב הונא מתקיף לה וכי מצאנו דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו יעו"ש ובמנחות (דף מ"ז) לכן אמר לעורו, ולכן לפי מה דאמר דזה לאו מתנה בעבר עליו הפסח יוקי בשלא לשמו ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה