אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יט · הלכה א
מצות עשה לשרוף כל הקדשים שנטמאו כו' וכל פסולי המוקדשין הכל נשרפין.
פסחים (דף פ"ב) אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנין אלא כל כו' ל"ש קדשים קלים כו' גמרא גמירי לה כו'. אמנם בתו"כ פרשת צו פסקא ד' יליף לכל הפסולים בשריפה מהא דכתיב בפרשת מלואים ואם יותר מבשר המילואים ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש הוא כל שהוא קדוש טעון שריפה יעו"ש. אולם הגמרא דילן מפקא מהאי קרא דלא יאכל דגבי מלואים לדר' אלעזר דאמר לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו (יעוין לעיל כ"ד), אבל ראיתי בתו"כ פ' צו פ"ח מתני הך דר"א על קרא דלא תאכל באש תשרף דגבי חטאת אשר יובא מדמה, ובגמרא דילן ליכא הכי. וכן אמר במכות (דף י"ח) דמעיקרא חזי פירוש דומיא דנותר, הרי אנו רואים שיטת הגמרא עם התו"כ הפוכה מקצה אל קצה, ונראה דלפי שיטת התו"כ ס"ל דבעי בכולהו עיבור צורה כמו דיליף מן קרא דנותר במלואים וכמו תנא דבי רבה בר אבוה, ולכן בפרק י"ב מפיק מקרא דביום השלישי באש ישרף דזה בנה אב לכל הנשרפים שלא יהיו נשרפים אלא ביום דכולהו בעי עבור צורה, ולכך אין שורפין אותן אלא ביום כמו נותר, אבל רבינו דפוסק דנטמא בשר לא בעי עיבור צורה וא"כ אינו ענין לנותר כלל ולכך לא הביא מה דאינו נשרף בלילה רק על נותר ופיגול, וזה פשוט, ויעוין מש"כ בזה הנוב"י והשעה"מ: