אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג · הלכה ט
והמהלך במקום שא"צ ה"ז הולכה והמחשבה פוסלת בה כו'.
הנני להעתיק מעט מחידושי בגמרא בזה. קיבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שא"צ להלוך, זה סברת ר"א ורבנן פליגי עליה וסברי דאף אם קבלו בפנים והוציאו לחוץ פסלה ביה מחשבה ומכש"כ דפסלה ביה בהוליכו זר מקו"ח דלר' שמעון דלא פסיל בהילוך [שצריך להלך] במחשבה ופסול ביה בהוליכו זר קו"ח לרבנן בכה"ג דפסלה מחשבה מכש"כ דפסלה בהוליכו זר ופשוט. וכולה סוגיא דלעיל דקאמר הוליכו כהן ומחזירו וחזר והוליכו זר דפליגי א"כ ביצא הזר לחוץ כו"ע מודו דכשר רק בצריך לאמטויי פליגי, ומטעם זה כתב הראב"ד בהשגות דסוגיא דגמרא אזלא כר' אלעזר ופשוט. ולא נהירא לחלק כלל בין כשתיכף כשקבלו הדם [ולא היה הולכת כהן באמצע] הוציא זר לחוץ דבזה פוסל מקו"ח דמחשבה פסלא ביה אבל הוליכו כהן לפנים וחזר זר והוציאו לחוץ דכשר כדמשמע לעיל דעל מקום שהוציא כבר נכנס בהולכת כשר ודוקא בהוציא זר לחוץ דעל מקום זה לא היה הלכה מקודם תמן פסול לרבנן דזה ל"א, ואם כי רבינו ודאי חילק כך ודוק:
אבל דע דלפ"ז דוקא כי פסלינן בהוציאו זר לחוץ דוקא בהלך ברגל דאף דהוי הולכה שאינה לצורך מ"מ הולכה הוי, אבל בהולכה ברגל שאינה הולכה אע"ג דלרבי יוחנן א"א לתקנה היינו שצריך לקיים מצות הולכה וכי הוליך ברגל לא קיים והרי כבר בא הדם בסמוך למזבח בלא הולכה ותו הוי חסרון שאינו יוכל לתקן אבל בהוציא זר שלא ברגל לחוץ ודאי לא שייך א"א לתקונה שאדרבא הרחיקו מן המזבח והולכה בזר לא היתה דלא שמיה הולכה ופשוט [לולא שראיתי להמל"מ שכתב להיפוך]. ולפ"ז אתיא הת"ש לעיל (דף י"ד) מחוור, דמייתי מקיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר דלאו שמיה הולכה דאם שמיה הולכה הלא לרבנן דסברי דזר שהוליכו לחוץ דפסול גם הכא יפסל במה שהזר מחזיר לכשר והוא עושה הולכה שלא ברגל, ומתרץ דיחזור הכשר ויקבלה פירוש במקומו, אותו הכשר שנתן לו מקבלה הימנו ונמצא דזר מעשה איצטבא עביד. ולבתר כן דקאמר א"א לתקונה פריך דא"כ בין כשהושיט לו הפסול בין כשחזר וקיבלה מידו הפסול [למקום הראשון שהיה עומד היינו שמחזיר אצלו] מ"מ הא אי אפשר לתקונה, ומשני לא דקאי זר אבראי כו' וכמו שנתבאר, והדברים נכונים וברורים בשמועה דא וא"כ סתמא דסוגיא דא כרבנן דר"א וכרבינו ודוק ועוד יש לדבר ואכ"מ:
ולפ"ז הך דקא איתותב לעיל (דף מ"ד) דאי אפשר לתקונה מהך דתנן נשפך מן הכלי כו' לק"מ דאימא מש"ה לא תני הך תנא אבל נכנס לפנים פסול דלרבי שמעון כשר אף אם לא נעשה הולכה כלל והמוליך שלא ברגל דלא שמיה הולכה דלא גרע משחט קרוב לצד המזבח, ואע"ג דהך משנה לא אתיא כר"ש דתני קיבל כו' לשמאלו כו', מ"מ לא נחית נפשי' לפלוגתא ויש כמה מקומות דקא מותיב ולבסוף מייתי תנאי, ועיין בתוס' ב"ק (דף מ"ו) עיי"ש ודוק: