אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה יח
וכן אם כו' קודם סילוק הבזיכין כו'.
לפירוש רבינו א"ש הא דאמר מה"ד כיון דבריר קומץ כו' כיון שהגיע זמנה לפורקה כמאן דפריקא דמי קמ"ל, דפירושו דכיון דיש יתר קומצין של לבונה להסילוק וכי מסלקן בשני קומצין הוי פסול לכן לא חשבינן כמאן דפרקא בפסול, אבל לעיל בפ"ה מתומ"ס היכי דנפרס הלחם כיון שהגיע זמן סילוק ש"ד דשם הגיע זמן סילוק והלחם היה שלם וחשיב כמאן דקמיצא כיון דהגיע זמן סילוק בהכשר כיון דבריר קומץ דילה כמפורש (בדף ח') שם. אבל ללשון רש"י ותוס' שפירשו דשני קומצין כשר וכאן מיפסל מטעם חסר הלבונה צריך טעם. ונראה משום דכשהוא כמצותו המוכרח אמרינן דכמאן דפרקא דמי אבל כאן שרבה שני קומצין של לבונה והגיע הזמן טרם שנאבד לא אמרינן דכמאן דפרקא דמי משום שהיה יותר על מצותו שאינו מחוייב להעשות כן, וזה לא מחוור ואינו בלשון הגמרא ודוק. ויתכן לפסק רבינו בהפריש ד' קמצין לב' בזיכין והגיע זמנן לפרוק ונפרס הלחם, דפסול ואינו מקטיר הבזיכין דאם תחשוב דכמאן דפרקא הלא מיפסלי משום יתר לבונה ואם כיון דעד שלא סילק הקומץ היתר לא תוכל לחשוב כמו דנסתלק בפסול תו נפסל דהוי נפרס הלחם קודם סילוק וממ"נ פסול ודוק: