אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טו · הלכה ג
ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח כו' ובמנחת חוטא כו'.
רבינו השמיט הילפותא דחטאת העוף ובאמת תנן בספרא חטאת הוא פרט לשמלקו שלא לשמו ולפלא הוא, והנראה דרבינו הוכיח דעל כרחין איכא ילפותא אחריני דנפקא לן פסולא דחטאת העוף אחרי דידעינן דשלא לשמה פוסל במנחה ובבהמה נפקא לן בעוף אף דממה הצד איכא למיפרך מה לבהמה ומנחה שכן ישנן בצבור ודוחות את השבת ואת הטומאה כדמפרש תוספתא תמורה פ"א והגמרא חשב זה לפרכא (בדף י"ג), ואולי משום דמנחת חוטא לא איתא בצבור לכן לא חשיב פירכא או טעמי אחריני, דאי מילפותא דספרא א"כ להנך תנאי ולהך אמורא רב אדא בר אהבה משמיה דרב דסברי דמצוי דם חטאת העוף אינו מעכב מנא להו פסולא שלא לשמה דלא מצי למילף מקראי דחטאת הוא דתמן בתר והנשאר בדם ימצה כתיב וא"כ הוי כאילו כתוב לאחר הקטרה בעולה דלכן אינו מעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורים כשר לכן אין ללמוד מזה, ואם כי רבינו פסק לעיל בהלכות מעה"ק דמצוי חטאת העוף מעכב, בכ"ז כאן דהוכיח דיש ילפותא אחריני השמיט דברי הספרא:
ובזה יהי' מיושב קושיית רבוותא בתוס' זבחים (דף ח') ד"ה הנך על רבינו תם שהקשו מאי פריך גבי מצורע שכן בא בדלות והלא חטאת העוף פסולה שלא לשמה, ולפ"ז ניחא להנך דסברי דמצוי אינו מעכב לא ידענא פסולא בעוף אם לא אחרי דילפינא מבהמה ומנחה. אמנם כבר פירשתי הך דאמר מה להנך שכן אינן באין בדלות דיהיה חומרא דליפסול שנוי השם כן, משום דהקרבן אינו קבוע דחטאת אחריני אינו משתנה לסוג אחר משא"כ במצורע שאם העני מחלל קרבנו לכשיסתאב ומביא מהדמים עוף וכמו דדריש מקרא דמחטאתו וכדתנן בשילהי כריתות ואין הקרבן קבוע לכן לא פסול שנוי השם, ולפ"ז א"ש מה דלא פריך אשמיעת קול שכן באה בדלי דלות, דמעוף אינו מביא עשירית האיפה אף אם העני דעוף אין לו פדיון ולא משתנה הקרבן לכן מה דבאה בדלי דלות אין זה פירכא כלל לפסולא דשלא לשמו ודוק: