אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה יד
אבל אשם ודאי שמתו בעליו כו'.
כן באשם תלוי ויעוין לקמן הלכה כ"א. ונסתפקתי באכל ספק חלב ונודע לו והביא אשם תלוי ונשתהה עד שעבר עליו יום הכפורים דמכפר על אשמות תלוין מי הוי כאשם שנתכפרו בעליו ורועה ויפול לנדבה או לא מי הוי כאומר לא יכפר עליו יום הכפורים דאינו מכפר ואם תאמר אי הכי כשנאבד אחר זה האם יהא צריך להביא אשם תלוי אחר, זה אינו דהא רוצה בכפרתו רק דהוא רוצה שיתכפר ע"י אשם זה אם יקריבנו אבל אם נאבד אח"ז כפרה עליו יוהכ"פ, ועיין ירושלמי יומא פ"ח ה"ז ואין הקב"ה רואה את הנולד ויכפר מיד יעו"ש: