אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה כב

הלכה כ

נפל לתוכו יין או דם חולין אומדים אותו אלו הי' מים כו'.
בגמרא פריך אמאי מין במינו ברובא ונשער כמין בשאינו מינו ונימא רואין יעו"ש בסוגי' דליכא תירוץ ע"ז ויעוי' לחם משנה וכן לקמן פרק י"ח הלכה כ' אעפ"י שריבה מין על חבירו אינו מבטלו שאין האיסורים מבטלין זא"ז אבל בל"ז הי' בטל ברוב ולא שייך רואין ויעוי' בכו"פ סי' צ"ח בזה דבקדשים שאני יעו"ש. ונראה להתבונן דהכי מקשה כיון דאמרינן דרואין אם הי' דם חולין מים הי' הדם קדשים ניכר בהן במראהו שוב הוי הדם כשר למזבח ואינו בטל וא"כ מקשה דאם הי' המבטל (היינו ההיתר) של אינו מינו הרי הי' ניכר בו טעמו של איסור שוב עכשיו ג"כ במינו אינו צריך ליבטל, וזה דוקא אם יש כזית בכדי אכילת פרס מהאיסור אבל בפחות מכזית בכא"פ לא שייך קושייתו דאטו מי מצאנו ע"י רואין שיאסר את ההיתר הלא לא שנינו רק שהדם אינו נבטל ואי משום חצי שיעור שאסור זה לא שייך כיון דהאיסור משום חזי לאיצטרופי ובח"ש ע"י תערובות לא שייך זה ובפרט לר"ל דמיירי בסוגי' ואיהו סובר דח"ש מותר מהתורה וא"כ גם בכזית בא"פ לא קשה מידי דדוקא גבי דם דאינו צריך שיעור ובמקצתו קיים נתינה על המזבח והראי' דלמ"ד יש בילה כי נתערב דם כמה חטאות אם נתן מתנה אחת לכולן יצא אע"פ דבכל חד ליכא רק מקצת מתנה כדתני' (דף ע"ה) לכן אמרינן כיון דלא נשתנה מראיתו אם הי' מים תו לא מיבטל אבל איסור והיתר דאיסורא דצריך שיעור והגע בעצמך אם נתערב כזית בא"פ הא צריך שיעורא דכזית שיצטרפו אבל אם נחלק המשהוין ובכל חד משהו התערובות רבה עליו תו אינן מצטרפות שכל משהו בטל ברוב ההיתר כיון שאין בעצמותו שיעור לאיסור לא כן בדם שכל משהו הוי שיעור הזיי' ולכן אינו מבטלו היין או דם חולין, סוף דבר דבאיסורין דבעי שיעור ואף לר"י דח"ש אסור אינו רק משום דחזי לאיצטרופי לשיעור שלם א"כ כיון שאינו מורגש בטעמא דהוי מין במינו כל משהו שאינו שיעור בפ"ע ההיתר רבה עליו ומבטלו אבל בדם דכל משהו הוי שיעור בפ"ע להזי' ע"ג מזבח תו כל זמן שלא נשתנה מראיתו אינו בטל וזה מושכל ישר אולם נראה דהסוגי' אזלא אליבא דרבי דסבר דנתינה למזבח בעי שיעורא וכי נתערבו דם חטאות בחטאות צריך ליתן כדי מתנה לזה וכדי מתנה לזה כמבואר (דף ע"ה) ואפ"ה אמר במשנתינו דאמרינן רואין משום דלא בטל כ"ז שלא נשתנה ולא אמרינן דעל כל משהו דלית בי' שיעור רבה עליו דם חולין ומבטלו א"כ קשה טובא באיסורים נימא רואין וכן לר"ש דסובר כ"ש למלקות אע"ג דמין במינו בטל ברובא בכ"ז בכל חדא הא איכא שיעורא נימא רואין וע"ז משני כתנאי ולפום הלכה דנתינה ע"ג המזבח אינה צריכה שיעור לא קשה מידי דאמרינן רואין ומב"מ ברובא בטיל ודוק. אמנם בחידושי הארכתי לחלק בין איסורים דאכילת אדם הרי האדם מרגיש טעם האיסור עם טעם ההיתר המרובה כחדא במין במינו משו"ה נהפך האיסור להיות היתר כמש"כ הרא"ש בפרק גה"נ אבל גבי זריקה הדם חולין שאינו מתקבל לגבוה הוי כאילו לא העלה כלום רק הדם שישנו במציאותו הוי למזבח ונשאר במציאותו ועולה על המזבח ואכמ"ל:

בלח"מ. לא גרס רבינו כגירסת רש"י רק כגירסת התוס':
נ"ב עיין לקמן הלכות מקואות דגריס כגירסת רש"י:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה