אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה יא
כוסות בכוסות כו'.
נ"ב זבחים (דף ע"ה) יעו"ש:
נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתן שתים שהן ד' יתן הכל מתנה אחת.
פסק כר' יהושע דאמר כשנתת עברת בבל תוסיף כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך. והנה הטורי אבן בר"ה פרק ראוהו ב"ד ובמילואים אחרי הוכיחו דאם אינו מקיים מ"ע אינו עובר על בל תגרע הקשה דלא יתן אפילו מתן אחת כדי שלא יעבור על לאו דבל תגרע דאטו משום שלא יפסל הקרבן יעבור על לאו דבל תגרע והול"ל דלא יתן כלל והעשה נעקרת ממילא שלא בגרמא דידיה, מהשתא שנתן מתנה אחת שהוא הגורם ללאו דבל תגרע לחול וע"י גרמא דיליה חלה ונעקרת עיי"ש שנדחק במלתא חדתא. ובאמת מלבד דלק"מ דהא אין כאן מעשה שבשעת נתינת המתנה האחת אינו עובר בבל תגרע בקום עשה רק במה שאינו נותן יותר על גבי קרנות המזבח עובר בבל תגרע אין זה קום עשה, ובשעת חלות המצוה מוכרח ליתן מתנה אחת ומה שיעבור אח"כ בבל תגרע יהיה בשב ואל תעשה, ולא דמי לנותן ד' מתנות שבעת הנתינה עובר בבל תוסיף בקום ועשה, וגדולה מזו תמצא בר"ן פרק ר"א דמילה בשם רמב"ן דאם נתפזרו סממנים שהכינו קודם המילה שאין למצוה אלא שעתה ומלין אותו ואין דוחין המילה מפני שנצטרך לדחות שבת אח"כ דבתר הכי פקוח נפש הוא דדחי לה יעו"ש, כן הכא כעת חלה מצוה דמתן דם ואי שיצטרך אח"כ לדחות בל תגרע אז הרי בל תוסיף ידחה אותו בשב ואל תעשה. ועיין בתוספות (דף פ"א) ד"ה תנאי היא, ז"ל וע"ק דמ"ש שנתערבו למטה בשלמעלה דמודה ר"י דישפך כו' ובמתן אחת במתן ד' משנים ועובר משום בל תגרע [פירוש דאם לא יתן כלל לא יעבור בבל תגרע ג"כ] ומיהו י"ל דלא דמי דניתנים למעלה כו' אין לו לפסול בידים כו' אבל הכא שאינו פוסלו בידים אלא עומד במקומו ושב וא"ת שאני עכ"ל וזהו כמוש"ב, עוד תמוה עליו מסוגיא ערוכה פרק התכלת (דף מ"ח) שחט ארבעה כבשים על ב' חלות מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים ועובר בבל תחשב כדי שלא לפסול השתי כבשים האחרונים ומשנה במחשבת קדשים דהראשונים ראוים הן לשמן, ואף ר' יוחנן דפליג היינו דוקא התם שחוטא בשני כבשים הראשונים כדי שיזכה בכבשים אחרונים, אבל כמו הכא שנותן מתנה אחת כדי שלא יפסול הקרבן ויעבור עי"ז בבל תגרע ג"כ בזה הדם מהקרבן גופיה ודאי דאומרין לו חטא בדם זה כדי שתזכה בדם זה. ומה שדחה הטורי אבן הוא האמת כאשר תעיין בסוגיא דפרק התכלת בעיון ודוק:
אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה.
היינו כר' יוחנן דאמר עדיין היא מחלוקת ששירים צריכין איצטבא ואין מקום תחלת עולה שעל קיר המזבח שוה עם שירים שנשפכין על גג היסוד. ולפ"ז צ"ב הא שפסק רבינו לקמן נתן למעלה ושאל יתן למטה אלו ואלו [כצ"ל שם] עלו לו, וטעמו דכיון דאיתערב חטאת עם דם עולה ונתן למעלה הלא הנשאר מדם חטאת הוי שירים ודם עולה מקום שירים וזהו כדאמר ר"ל ואביי וכמו דשקיל וטרי בסוגיא דלר"י מוקי כגון דאיתערב שירים דפנימיות עם חיצוניות שדין שירים משניהם שוין, ולפ"ז פסקי רבינו סתרי אהדדי תוך כ"ד וצ"ב:
ולכן נראה דבאמת הסוגיא דתמן תמוה דא"ל רבא תוספאה כו' הא אוקימנא ההיא ברובה עליונים וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד, ופירוש דעולה לא מתכשרא כיון דיהיב למעלה שיעור תחתונים ור' אליעזר סבר אין בילה א"כ יהיב למטה על גבי איצטבאות כדין שירים ואם נשאר למטה גם מדם עולה יתן לשם מים, וזה פלא דקתני במשנתינו ואלו ואלו עלו לו ואמר שם (דף פ') כי מוקים ברובא עליונים ויהיב שיעור תחתונים ועוד דעולה לא מתכשרא דהא דקתני אלו ואלו עלו לו הוא לרבנן דאמרי יש בילה ואיכא מתרווייהו ולכן עלה לו גם לשם עולה, וא"כ קשה מאי פריך רבא תוספאה דאכתי מרבנן שפיר קשה דאיך משנה בדם עולה למיהב אותם על גבי איצטבא וזה פלא, ורבנן בתוספות הרגישו בזה יעו"ש. לכן מפרש רבינו דמצאנו לכמה תנאי דאמרי שירים מפנימיות דמעכבי, ואמרו בירושלמי יומא פרק הוציאו לו ה"ו ר' יודן בעי אבדו מה הן [פירוש אם מעכבי] צריכא ליה כשהתחיל ליתן וחסרו אבל אם לא התחיל ליתן כו"ע מודו משהוא משייר הן שיריים ופירושו פשוט דאם התחיל ליתן על קרנות המזבח מתנות אז מעכבי אם חסרו, אבל כשלא התחיל ליתן ע"ג המזבח ההזאות וחסרו שאין מה ליתן שיריים כו"ע מודו משהוא משייר הן שיריים אבל אם לא היו בשעה שנתן ע"ג המזבח שאין כאן מה להישאר ולזה מיקרי שיריים שאם נשאר יתן ואם לא לא רק שאם התחיל ליתן אז חל עליהם שיריים ואם חסרו מעכב, כן נראה, דזה מצאנו דעבור שלא יפסיד דם שיריים בשפכם שלא ע"ג איצטבא שצריך ליתן אותם מפסדינן לדם עולה ומוטב שיפסול קרבן עולה בשב וא"ת משיפסל בידים שירי הדם החטאות ועיין תוס' ד"ה כגון שנתערבו אחת באחת, והיינו מדקפיד קרא בחטאות והנשאר בדם ישפך אל יסוד המזבח דלמצוה קפיד רחמנא, דליעכב גלי קרא דלא מעכבא רק למצוה מיהא קפיד רחמנא ולכך לא מפסדינן לשירי הדם זהו דוקא בשנתן ע"ג המזבח והשירים היו ראוים ליתן ע"ג גג האיצטבא של יסוד דקרינא בהו כבר ואת שירי הדם ישפוך אל יסוד העולה ולכך תו כי נתערבו עם דם עולה לא משנינין בדמים אפילו בשיריים אבל כי היו מעורבין מתחילת נתינתן ע"ג קרנות המזבח ולא היו ראוים מעיקרא בעת נתינת המתנות ליתן אותם שירים ע"ג איצטבא ולא היה עליהם מצות ואת שירי הדם ישפך אל יסוד המזבח ודאי דתחלת עולה עדיף ולא פסלינן לקרבן עולה עבור שירי דם של החטאות שלא היו ראוים מעולם לינתן ע"ג יסוד, וזה סברא ישרה. אבל הגמרא מקשה דלר' אליעזר דסבר דרואין כאילו הן מים וא"כ אף כי נתערבו היו ראוין ליתן לשם חטאת ושיריים במקום שיריים היינו על גג היסוד ודם עולה רואין כאילו הן מים א"כ חלה עליהם מצות יסוד ותו כיון דמצינא לקרות בהו ושירי הדם ישפוך על יסוד המזבח א"כ איך תני סתמא אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה הלא לר' אליעזר כיון דראוים שירי החטאות להנתן על גג היסוד ודם עולה רואים כאילו מים א"כ כי יהיב תו על קיר העולה במקום שזקוף היסוד הלא משנה במתן דם הראוי להינתן ע"ג יסוד והיה ליה למימר רואים שירי החטאת כאילו הן מים ומוכח דכמו דיהיב אותם לרבנן שלא לשם מים כן יהיב אותם לר' אליעזר ואמאי כיון דלאו חדא מקום נינהו:
עוד אפשר לומר דבני מערבא לטעמייהו אזלי דאמרי בפרק כל התדיר דמתנות שניות דחטאות קודמין לדם עולה דהואיל והתחיל במתנות גומר, וכן אמר בירושלמי פרק יום טוב דהואיל והתחיל במצוה אומרים לו מרוק א"כ לר' אליעזר כיון דהתחיל במתנות כדין דאף אם נמלך היו אומרים לו כך דיתן למעלה וקרינא בהו ואת שירי הדם ישפוך אל יסוד כמוש"ב, א"כ צריך למרק ועדיף שיתן על גבי גג היסוד מקום שיריים, וכל הקושיא מר' אליעזר דלרבנן לא קרינא בהו ואת שירי הדם ישפוך דאם היה עליהם שם שיריים הרי צריכים להישפך לאמה ועוד דלא התחיל כדין, ולכן שפיר פריך רבא תוספאה הא אוקימנא ברובא עליונים כו' ודם עולה לא מיתכשרא דלרבנן דאמרי יש בילה לדידהו בלא"ה לא קשה כמוש"ב, וזה נכון לקיים פסק רבינו ודוק: