אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה טז
דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים כו'.
הנה מסידור לשונו נראה דסבר רבינו דבשכיפר אז אפילו אם הכניס מקצת דמו בכוס אחד וכיפר נפסל גם הדם שיש בכלי אחר, אבל אם הכניס הדם במזיד ולא כיפר אז זה הדם שהכניס לפנים פסול אבל הדם שנשאר בחוץ בכוס אחד כשר. ולפ"ז מתקיימי תרי קראי הך קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה כו' לכפר בקודש שזה מדמה אף מקצת דמים הוא רק לכפר דילפינן מגז"ש מואת פר החטאת כו' אשר הובא את דמם לכפר דמיירי כשכיפר ואז נפסל כל הדם אף מה שבחוץ, ונכנס לכפר ולא כיפר זה ילפינן מקרא דהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה דמלואים דלא כתיב לכפר דזה דוקא במזיד ולכן אמר הן לא הובא דמזידין ודאי לא היו, ושם כתיב את דמה דמשמע דוקא כל דמה אבל אם הכניס במזיד בפנים ולא כיפר לא פסל את המשוייר, וזה הכרעה טובה בין ריה"ג לחכמים ולזה כוון ר' יהודה, וזה דאמר הגמ' מאי טעמא דמיבעי ליה לגז"ש פירוש בשכיפר ובהכניסו אפילו בשוגג ולאפסולי במקצת דמו את דם המשואר ודוק, ובסו"פ כל הפסולים כוון הגמרא דבשכיפר אף אם הכניס בשוגג פסול ושפיר פריך גמרא דעד כאן לא שמענו רק דחשב לעשות דבר שיופסל הזבח כמו להוציא דמו או להניח דמו אבל לעשות מחשבה להכניס דמו לפנים במזיד דאם נכנס פסול הוא משום מעשה הזדון אבל המעשה בלא מחשבתו כגון אם הכניס בשוגג לא פסול ע"ז לעשות מחשבה על מחשבה לא סבר ר' יהודה, ויעוין במש"כ בדרך כזו לקמן פרק ט"ו ונכון. ויעוין ירושלמי פסחים פרק כיצד צולין ה"ט דאמר דלריה"ג דכל מה דסבר דהך קרא אשר יובא מדמה בפנימיות הכתוב מדבר ורק לפסול חיצונה יליף מלא הובא את דמה וזה כל דמה, ומחדש לנו עוד בזה דאם פסל המשואר על כרחין פסולו בגופו ואם לא פסל את המשואר הוא פסול מכשיר. נמצא דלפ"ז לפסק רבינו בכיפר דפוסל המשואר הוא פסול בגופו וישרף מיד ובנכנס לכפר ולא כיפר רק שהכניס במזיד הוי פסול מכשיר כמו נשפך הדם וטעון עיבור צורה, וכולה שמועה דבבלי פסחים מנהיר לפ"ז ואכמ"ל ודוק היטב: