אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ל
אם נשתייר כזית [מן ה]בשר או כזית מן האימורים כו'.
הנה בפרים ושעירים הנשרפין בעי שישתייר כזית מהאימורים דבשר אינו מאכל אדם ואינו מאכל מזבח, ירושלמי פרק שני שעירי ה"ו. ולפ"ז למה דאמרו ר"א ור"ש בגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דמביא פר אחר ושעיר אחר ומתחיל מהיכל כו' דכולן נשרפין אבית הדשן ומיטמאין בגדים דודאי לדידהו מקטיר כל האימורין לגבי מזבח, וכמו דסברו בתוספתא דנגעים דאם נשפך הלוג אחר שגמר מתנות שנגד הפרוכת טרם שנתן ע"ג הבהונות דכולן נאכלין, ולפסק רבינו כחכמים בפ"ה מהלכות עבודת יוהכ"פ אינו מקטיר רק אימורי האחרון לחודא שנתן מתנותיו על מזבח הפנימי, וכן שם אינו נאכל רק לוג אחרון. אמנם לר"א ור"ש דמקטיר אימורי כולם יש לדון אם אבדו אימורי אחרון ואימורי ראשון קיימין מה שכבר נתן הימנו בין הבדים, א"כ כיון דיותרו האימורים על ידי מתן דם פר האחרון על המזבח ראוי ליתן הזיותיו על המזבח דהא מתיר את אימורי ראשון, כן נראה ובירושלמי פ' הוציאו לו סוף ה"ד אבדו אימוריו של זה מזין על של זה והשמועה שם מעומעמת: