אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה יד

הלכה יג

היתה הבהמה כולה בפנים ורגליה בחוץ וכו' פסול שנאמר והביאום לד' עד שתהא כולה בפנים.
בגמרא בעי ר' ירמיה מר"ז הוא בפנים וציצתו בחוץ מהו א"ל לאו אמרת והביאום לד' עד שתהא כולה בפנים ה"נ בבואם אל אוהמ"ע עד שיבוא כולו. והנה הבעיא היה בציצתו בחוץ ומוכח דברגלו בחוץ לא מיבעי ליה ומאי פשיט מרגליה בחוץ. ונראה דהבעיא הי' נהי דנכנס ראשו ורובו כאילו לא נכנס כדאיתמר בברייתא מכל מקום בציצתו מיבעי לי' דר' יהודה מכשיר בקרחנין ור' יוחנן דאמר פסול משום שאינו שוה בזרעו של אהרן א"כ אינו מחלל עבודה כדאמרו פרק מומין אלו (דף מ"ג) וא"כ דל ציצית ראשו ג"כ כשר לעבודה ואינו מעכב אפילו לא נכנסה ציצית ראשו בעזרה, משא"כ בלא נכנס רגלו הוי כאילו עבד בלא רגל והוי בעל מום ומחלל עבודה. וסברא כזו מצאנו ריש בכורות דשותפות של עו"ג פוטר מן הבכורה אפילו באזנו ופריך ולימא ליה שקול אזנך וזיל דלא גרע מבעל מום דניתן לכהן ומסקנא דגרע יעו"ש. ופשיט מהא דאמרו דרגליה בחוץ איתמעיט מוהביאום ואם היו רגליה בחוץ הוי כאילו לא נשחטה בפנים, ונפ"מ להא דאמרו בבעלי מומין דאם נתערבו בע"מ בכשרים דיעלו לגבי מזבח ומכש"כ אם עלו לא ירדו דכתיב מום בם הא ע"י תערובות ירצו ועיין תוס' (דף ע"ז) ד"ה הא עבר מום דכו"ע אית להו דבר תורה ואפילו כן בלא נכנסו רגליה בפנים הוי כאילו לא נשחטה בפנים וגם ע"י תערובות לא ירצו א"כ מוכח דגרע וגרע ודוק. ורש"י ג"כ סובר דלפי מה דפשיט והביאום לד' עד שתהא כולה לפנים פסולה גם בדיעבד, רק מדלא סיים היא בפנים ורגלה בחוץ ושחט מהו מוכח דלכתחילה בעי דאם כשרה צריך לכתחילה לעשות כן שלא תרביץ גללים וכדאמר בפ"ג דיומא, אבל כי פשיט אפילו בדיעבד פסול ודוק:
ולפ"ז מוכח כשיטת רבינו דבדיעבד פסולה וגריע מבעלי מומין וא"כ על כרחין הא דשקלו וטרו בהך דר"א אר"א בחתך ואח"כ שחט מוכח דכיון דחתך הוי בעלי מומין ולא הוי ליה למיפרך מהא דשמואל דגריע מבעלי מומין מקרא דוהביאום. ודברי תוס' שדמו חתך רגליה לכולה צריך שיהא בפנים אינו לפ"ז דהיכי דהיא עם רגלים ורגליה בחוץ גרע. ואין לאמר דלמאי דמסיק דחותך באבר עד שמגיע לעצם דלאו מום הוא א"כ לא נדחה מפשטא דאיכא למימר חתך ואח"כ שחט כשרה בכה"ג דחותך עד העצם דלאו בע"מ הוי, דז"א דנהי דלא הוי בעל מום חולה מיהא הוי ופסול לקרבן כמו דתנן בבכורות הזקן והחולה כו', לכן ע"כ בחתך ואח"כ קיבל, ומסתברא דר' אלעזר ג"כ סבר הכי והא דאמר חתך ואח"כ שחט פירושו הוורידין ששחטן בקדשים לצאת הדם שצריך לקבל וכמו דאמר בחולין (דף כ"ח) דלר' אלעזר אף לר"י מנקבן בקוץ ודיו דלא בעי בהו שחיטה והלכותיה. ולפ"ז א"ש מאי דבחתך ואח"כ קיבל כשרה ולא חייש דבלע הדם משמנונית היוצא קודם חתיכה משום דהוי קודם שחיטת הוורידין, אבל פשטיות הגמרא לא משמע כן דמשמע דכ"ז שהדם בגוף בטל היוצא בהו ורק כי המה במזרק חייש לתערובות עיין רש"י ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה