אור שמח על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ב
ואם עבר ושחט הזבח כשר.
הנה קצר רבינו כפי סוגיית הגמרא בזבחים דלכתחילה לא גזירה שמא יגע בבשר, אבל בחולין אמרו דאם שחט בדיעבד צריך לאמר ברי לי שלא נגעתי בבשר ואם ליתא קמן צריך שיהיו אחרים רואין אותו יעו"ש ורבינו קיצר בזה, משום דבדם פסק לקמן סוף פרק דדם קדשים אינו מקבל טומאה ורק הבשר והאימורים יטמאו ובנטמא הבשר והחלב מבואר לקמן הל"ד דלא יזרוק לכתחילה ואם עבר וזרק הורצה ומפורש הוא בגיטין (דף נ"ד) דרק מדרבנן לא יזרוק דמן התורה הציץ מרצה על העולין ביחיד לכתחילה [יעו"ש דפריך אהא דבדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד] וכיון דהוא מדרבנן א"כ בספק אף כי לא אמר ברי לי ג"כ כשר הזבח וזורק הדם לכתחילה לכן פסק רבינו דבדיעבד הזבח כשר ויצא מידי קרבנו ויזרק הדם והאימורים יקטרו למזבח וכמו שבהלכה ל"ד יצא בשר כו' הזבח כשר, וכן בהלכה י"ג, אבל בחולין אמרו לענין לאכול הבשר ודאי דצ"ל ברי לי שלא נגעתי דהוי ספק אם הוא אוכל בשר קודש טמא דבלאו. וזה פירוש הגמרא דבחולין עיקר, הך דינא דטמא במוקדשין משום דאשמועינן דהבשר מותר לאכול בקדשים אם רואין אותו או באומר ברי לי, דבזבחים מיירי לענין אם הזבח כשר, ופשוט, ועיין נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סימן ב':