אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ח · הלכה יד

הלכה ח

יו"ט שחל להיות בערב שבת אינו עושה עירוב ביו"ט כו' ואם שכח ולא עירב הר"ז מערב עירובי חצירות בה' ובערב שבת ומתנה אבל לא עירובי תחומין.
בזה פליגי אמוראי ורבא סובר דעירובי תחומין לא דמקני שביתה ביו"ט לא והנה הבה"ג פסק דלא כרבא. והוא תמוה ונראה ברור דסובר דרבא אזיל לטעמיה דאמר בעירובין דף ל"ה ש"מ סוף היום קונה עירוב וא"כ הקנין של העירוב נעשה בסוף היום שהוא יו"ט ראשון וקונה קנין בשבתה הוי ולית לי' מה שכתבו תו' התם דרבא דברייתא קאי ולי' לא סבירא לי' אבל אנן קיי"ל תחילת היום קונה עירוב כמסקנא דסוגי' דמערבין לב' רוחות יעו"ש לא נעשה הקנין רק בתחלת היום שהוא יו"ט השני לצורך אותו יום וכמו כל עירובא דשבתא שתחילת שבת קונה אותו ושרי וזה נכון.
והנה מדברי רבינו משמע דאף להניח העירוב ביו"ט ראשון לצורך יום שני אסור אכן הנודע ביהודא מהד"ת סימן מ"ח כתב דלאסור לערב מיו"ט ראשון לצורך שני לא מצא בשום מקום. ובמחכ"ת נעלם מעיניו הבהירות דברי התוספות עירובין ל"ח ד"ה ור"א התם משום הכנה. וא"ת ל"ל טעמא כו' דאין מניחין עירובי תחומין מיו"ט לחבירו. ואע"ג דהתם לא שייך בי' הכנה דהא נולדה בזה מותרת בזה. וכל מעיין ישר יראה דסברתם דאסור אף להניח עירוב ביום ראשון לצורך יו"ט שני דהוי דוגמא דכמו דנולדה בזה מותרת בזה, אבל להניח עירוב לצורך שבת מאי דמיון זה לזה דהא הותר לו לילך בשבת חוץ לתחום ע"י הנחתו העירוב בשני הימים שאחד מהן יום טוב. ובאמת כי סברת הנוב"י היא חלושה יעו"ש בדבריו. ומה שהקשו התוספות דל"ל טעמא דהכנה ותירצו דאזלא למאן דמתיר להניח ולהתנות דלא סבר טעמא דקנין שביתה בשבתא צ"ע דמאין פסיקא להו דילמא מיו"ט לשבת גם לרב חייא בר"א אית לי' דאסור להניח בתחילה משום דקני שביתה ביו"ט רק בשני יו"ט של גליות שרי להניח ולהתנות דממנ"פ או דלא צריך קנין עירוב היום השני דקנה מאתמול או דמניח עירובו בחול. ובאמת נדחק הרשב"א בטעמו יעו"ש. וראה בתוספות ביצה שפירשו דלכן לא נזכר שום טעם הכנה משום דהוי ספק שמא חד מינייהו חול ופירש מהרש"א דהוי ממנ"פ או יום הראשון חול הוי ההכנה מראשון ואם השני חול הוי ההכנה משני, וכונתו שרק איזה יום שהוא חול בו הוא מכין [והצל"ח לא דק במכת"ה] כן סבר רב חייא בר"א גם לטעמא דקנין שביתה ודו"ק.
ולדעתי נראה דאף לפי מה שפירשו בתו' בביצה דהא דקא אסר משום קנין שביתה בשבתא כונתו דהוי הכנה ואין מכינין מיו"ט לשבת מ"מ בהא לא פליגי דאפילו מראשון לשני אינו מניח עירוב ומתנה ולא דמי להא דשרינן ביצה שנולדה בראשון להאכל בשני. דתמן דהוי הכנה דממילא ועל הכנת המאכל לא שייך שום איסור רק על אכילת מחר, ולמחר מחזקינן דיום ראשון חול הוי ומש"ה עבדינן יום שני וא"כ הוי כביצה שנולדה בחול, אבל עירוב שמערב מיו"ט לחברו הלא עכשיו יום טוב גמור הוי, מאי אמרת דלמחר חול הוא. זה אינו דהא למאי עביד עירוב אם לא משום שלמחר הוא קודש והוי כמכין מיו"ט. וטפי יש לומר דאף אם נאמר דלמחר חול הוא מ"מ כיון שאינו רשאי לצאת למחר בשביל ספק ובעירובו היום קא מתקן עושה צרכי חול ביו"ט הוי. וזה נכון מאד. נמצא דאסור להניח עירוב מיו"ט ראשון לשני וכמו דמורה לשון רבינו בהלכה ט' שצריך שיהא אותו הפת שעירב מערב יו"ט אף ב"ב יו"ט של גליות ואין לפקפק בזה.

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה