אור שמח על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה טו
ההמ"ג. ודע שרחב ד' על ד' ולא עירבו עירוב אחד זו שתשמישה בנחת מותרת לו אפילו מן הבתים כיון שעירבה לעצמה.
פירוש, דנעשה הכותל כחצרה ומותר להוציא מבית לחצר. וזו שתשמישה קשה אסורה בו אף מן החצר. ובפשוט דכוותו, דהכותל נעשה כמו שהוא חצר של חבירו ולכך כלים ששבתו בבית אף אם הוציאן דרך מלבוש לחצר אסור להעלותן על הגג שהוא חצר של חבירו וע"ז אין החצירות רשות אחת וכמבואר לקמן דף צ"א ע"א בכומתא וסודרא, ומשום זה כתב וכשתשמיש שניהם שוה נמצא הכותל שלו כמו לחברו אלא שלא עירבו ואוסרין זע"ז מותר להוציא כלי ביתו שהוציא לחצר דרך מלבוש לכותל דהוה מרשות שלו רק כמו לא עירבו דנחשב גם לחצירו ופירוש דהכא איירי שעירבה כל חצר לעצמה ולכך נקט הה"מ בפשטיות דמן הבית אסור להוציא לכותל אף דרך חצר כיון שבית וכותל הוה שתי רשויות, אבל מחצר לכותל שרי דל"ש שתי רשויות בזה והוה כחד חצר שלא עירבה דמותר להרשב"א בתוך ד' ולרש"י שבת ק"ל בכל החצר, אבל מבית אסור דהוה כמוציא מביתו לחצר שלא עירב וצריך להניחו בחצר, אבל בתשמישו קשה אסור אף מביתו לחצר ומחצר לכותל דהכותל חלוק רשות אבל בכלים ששבתו בחצר מותר דלא עדיף מחצר והבן ובזה א"ש מה דנקטא המשנה ובלבד שלא יורידו, דלזה אין תקנה, אבל להוציא כלי הבתים יש תקנה שיניחו בחצר והחצר עמו רשות אחת הן דלא יחלקו מחיצות ונחשב משתמש לחצר. ולפ"ז פליגי תוספות דף ע"ז בסה"ד כותל שבין ב' חצירות, דמכ"מ נפ"מ דתוך ד' מיהא שרי לטלטל ופירש היכי בכומתא וסודרא. וכן מצאתי בע"א. אלמא דאם הוה רשות שניהם אז אסור לטלטל מחצר לכותל וסברי דהוי כמו שתי רשויות, ופליגי על הרב המגיד. ודעת הה"מ מסתברא, דבמאי הוי רשות אחר אטו משום שמושל בו רשות אחר ישתנה הגע עצמך דיהי' כמו חצר שלא עירבו, ומאי נפ"מ להך דתשמישו בנחת במאי דמשתמש בי' גם רשות אחר לא גרע מלא עירבו בחצר כיון דבין כך ובין כך תשמישו בנחת ודו"ק.