אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יג · הלכה א
הקרובים פסולים לעדות מן התורה כו':
הרב בנודע ביהודה מהד"ת חלק אהע"ז סימן ע"ו כתב ויותר מזה אמינא שמן הכתוב כו' עיי"ש כל דבריו, ודמה הרב שמשוינן קורבה דעריות לקורבה דפסולי עדות. ואינו כן שהרי מותר אדם בבת אחיו ופסול להעיד מן התורה, וכן בת בנו ערוה וכשר להעיד לה למר בר רב אשי, וכן לענין אישות ודאי לא מדמינן עריות לעדות, רק הגמרא ילפה דאשה כבעלה מלשנא דקרא דדודו מקרי אחי אביו בתורה, ודודתו כתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו שהיתה בת לוי הרי דודתו מקריא אחות אביו וכאן כתיב אל אשתו לא תקרב דודתך היא וכן כתוב ואיש אשר ישכב את דודתו ערות דודו גלה, הרי דהאשה מקריא דודתו כמו הבעל, חזינא דהקורבה מתייחס בשוה בשתוף שם אחד להדוד ואשתו, לכן ילפינן לענין קורבה דמה"ת נפקא לן בנים להדדי דה"ה לנשיהם, אבל למילף מהא דמותר מן התורה באשת אחי אמו דאינה כבעלה זה בדותא, דלא מעריות ילפינן ממה שאסרה תורה רק מלשון ושם שקראה תורה ילפינן לאשה כבעלה, ולכן יליף הגמרא לאשת חורגו אף ע"ג דלענין עריות מותר באשת חורגו ולא הויא כבת אשתו ואחות אמו אסרה תורה ולא משום דודתו ופשוט, וחלילה לצרף מזה שום צדוד להקל, ואם כי מדברי המאור משמע קצת דבערוה תליא יעוין במלחמות שביאר היטב יעו"ש ודוק: