אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק טז · הלכה ו

הלכה ה

האוהב והשונא:
הנה רש"ל כתב דשונא גמור שרוצה להתנקם בנפשו פסול להעיד, וזה דעת רבנן בתוס' בכמה דוכתי לפרש הך דפריך בסוף פ"ק דמכות נרבע יציל מפני שהוא שונא של הרובעו באונס, אך הקשו דהא אמרו פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו יעו"ש. והנ"ל דבאמת אמרו בפרק ד' מיתות דברביעה איכא קלון מרובה ומשום זה הוי שונא גמור אשר הוא מבקש נקמתו ומיפסל להעיד, אמנם הלא כתב רבינו בפרק ה' מחובל דד' דברים קנס ואינו משלם עפ"י עצמו, לבד בושת שהבושת לא הגיעה לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו, שהנחבל שלא חבל בו בפני אדם אין לו בושת והודאתו בב"ד הוא שבייש אותו עכ"ל. נמצא דכן הכא דברבעו בלא עדים ליכא קלון רק אימת מגיע הקלון כשמעידין ע"ז בבית דין ואז נעשה שונאו, ולכן כאן פריך נרבע יציל כיון דאיכא עדים להעיד בלא הנרבע הרי ביישו והקלהו בפני עדים קלון מרובה מיחשב שונא גמור ופסול להעיד, אבל באומר פלוני רבעני לאונסי הלא בלא עדותו ליכא כאן רק עד אחד ולא הקלהו רק בפני עד אחד ונמצא כשמספר בפני ב"ד ומעיד הלא הקלון בא אליו ע"י עדותו והוא גרם לעצמו, לכן כיון שלא בא הקלון ע"י הרובעו אינו נחשב שונאו לפסול להעיד ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה