אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה יא

הלכה ה

גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין.
בחידושי רשב"א תמה אם הוי דבר תורה כדיליף מקרא דוהועד בבעליו איך מקבלין בהיו עדיו חולים וכיו"ב ותירץ דמן התורה בדיני ממונות מקבלין שלא בפני בעל דין והא דוהועד בבעליו משום דכדיני נפשות דמי דהא דין השור הוא בכ"ג, אף דאצל הבעלים הוי רק היזק ממון, אבל בדיני ממונות לא הוי אלא אסמכתא ולכן הקילו חכמים בשלהם וכן כתב בית יוסף סימן כ"ח יעו"ש.
ובמקיימין השטר פליגי רב ור' יוחנן דכיון דקיום דרבנן לכן סבר דמקיימין אף שלא בפני בעל דין. והשמועה תמוה דמאי אמר אסברה לך טעמא דריו"ח אמר קרא והועד בבעליו כו' אמרה תורה יבוא בעל השור כו' על שורו. הו"ל למימר על עיקרא דמילתא דאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד והניחו בתימה התו' והרשב"א וכולהו קדמאי בשמ"ק יעו"ש.
אולם הנראה דבב"ק מ"ה אמרי דפליגי אם גומרין דינו של שור שלא בפני השור דרבנן אמרי בשלמא בעלים בני טענה נינהו יעו"ש נמצא דהוא מושכל, דעדים שלא בפני בעל דין יכולין להעיד שקר, אבל בפני הבעלים לא יעיזו לחייבו בשקר [ויעוי' מש"כ באו"ש סוף הל' גירושין בזה] נמצא דמה שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא משום דגרוע הרבה מהיכא דלא נחקרו ונדרשו העדים. דעיקר דרישה היא שתהא בפני הבע"ד דאז ניכר שאמת בפי העדים דמעידין בפניו לחייבו וטענותיו אין מועילים לסתום עדותן וחזינא דאמת בפיהם. אבל שלא בפני הבע"ד א"כ לא נדרשו העדים כלל דאימור בפניו לא היו מעיזים להעיד שקר וברור. וכיון דמן התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות צריכין דרישה וחקירה אתי שפיר הא דאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין גם בדמ"מ דמחוסר דרישה וחקירה אלא כיון דרבנן תקנו בדיני ממונות דמשום נעילת דלת סגי בלא דרישה וחקירה לכן בחלה או בהלכו עדים למדינת הים מקבלין עדות שלא בפני בעל דין גם כן משום נעילת דלת ונכון.
ולכן אמר רבינו לפי שהקדים בראש הפרק שדיני ממונות שוה לדיני נפשות לדרישה וחקירה כתב גם בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד היינו מטעם דרישה וחקירה כמוש"ב וזה כוון רבינו בנועם לשונו הזהב גם בדיני ממונות כו' ולכן על קיום השטר שבשטר אין בו דרישה וחקירה דאימור אחרוהו וכתבוהו ואימור אימסור להו מילי בשילי וכתבוהו בהיני וכיו"ב וכמו דאמרו ראש פרק אחד דיני ממונות לכן אמר דמ"ט סבר אין מקיימין השטר שלא בפני בע"ד כיון דבשטר ליכא דין דרישה וחקירה לזה אמר דמטעם דכתיב והועד בבעליו בפרט שיעידו בפני בעלים סמכוהו חכמים לדיני ממונות דאין מקיימין שלא בפניו אע"ג דמטעם דרישה וחקירה ליכא ודו"ק.
ודע דרבינו פסק דאם נגח שלש פעמים לטריפה או שהרג ג' פעמים לבהמות או סכן ג' בני אדם מ"מ הוי מועד ומשלם כופר בפעם הרביעית אם יגח ישראל וימיתנו. ונמצא דכשעדים מעידין שהרג טריפות או עו"ג או סכן דלחייבו על שעבר אינו חייב כלום אלא שמעידין עליו שהועד שורו ונגחנא הוא וישמרנו וזה שאמרו במכילתא משפטים תם אין צריך עדים ומועד צריך עדים הוא קודם הנגיחה הרביעית [ויעוי' בתו' ב"ק כ"ג ד"ה ולא ישמרנו] וזה עדות להתרות בו להבא שישמור שורו ועל זה אין צריך דרישה וחקירה. פוק חזי שבאיזה מלאכה חלל את השבת או באיזה עבודה עבד עו"ג חשיב רבינו מכלל החקירות כיון שהן בעצם החיוב וכאן פסק רבינו [פרק י' נזקי ממון] דאף אם אין מכירין השור איבעי לך לנטורי לכולי בקרך יעו"ש חזינן דכיון דלהבא הוא אין צריך דרישה וחקירה כולי האי ומ"מ כתיב והועד בבעליו שיעידו בפני בע"ד חזינן דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אף היכא דלא בעי דרישה וחקירה נכונה לכן סמכו חכמים ע"ז דאין מקיימין השטר שלא בפני בע"ד אע"ג דבשטר ליכא דרישה וחקירה וכמוש"ב ודו"ק.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה