אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה כח

הלכה כז

או שחפן חבירו ונתן לחפניו.
בגמ' (דף מ"ט) בעי ר"פ חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו, מלא חפניו בעינן והא איכא או דילמא ולקח והביא בעינן והא ליכא, הא ודאי דמה שבתוך ידו אינו בולקח רק שחבירו קיים הלקיחה, אך בעי אם לא איכפת לן אם אחד לוקח ואחד מביא אע"ג דלוקח כתיב גם אמלוא חפניו ועיין בתוס' שם. וכן בזבחים סוף פ"ק סד"א הואיל וכתיב ולקח וקא אתי קוף רמי להו אידיה בעי למישקל זימנא אחריתי כו', הרי דמה שהוא בידו אין זה לקיחה הוא דוקא משום דכתיב המקום איפוא יקח דכתיב ולקח מן הדם וכן כתיב כאן לקיחה בב"א על הגחלים והאי ולקח קאי אתרווייהו ובגחלים כתיב שיקח מן המזבח, הרי דהלקיחה קאי על תחלת הלקיחה. אבל בכל מקום שכתוב לקיחה קאי על מה שבידו כמו גבי אתרוג ובודאי אם הגביה האתרוג קודם עמוד השחר והוא בידו לאחר עמוד השחר אין צריך להניח מידו ולחזור וליטול וז"ב:
אולם קשה מגמרא דסוטה (דף כ"ז) אשת חרש ואשת שוטה כו' שב"ד מקנין להן לפוסלן מכתובתה יכול להשקותן ת"ל והביא האיש את אשתו כו' ר' יוסי אומר אף להשקותה כו' במאי קא מיפלגי רבנן סברי בעינן וקנא והביא ור' יוסי סבר לא בעינן וקנא והביא, הרי דרבנן סברי שבעינן שיהא המקנא הוא המביא וא"כ למה לא אמרינן כאן שיהא הלוקח הוא המביא. ונראה משום דתמן המקנא אינו ראוי להשקאה שבהשקאה כתיב והביא האיש כו' ואין המקנא ראוי להשקות, אבל בההיא דהכא שהלוקח ראוי להביא שפיר קרינא ולקח והביא וזה פשוט מאוד (וגם לר' יוסי יש ליישב ואכ"מ). נ"ב. ועיין ב"ב דף פ"א בצרן כו' ולקחת והבאת ובר"ש ותוס' ודו"ק:
ובזה מיושב מה דהוקשה לי הא דאמר בירושלמי ריש פרק ארוסה קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה ישקה אותה על קנויו יעו"ש דהא בעינן וקינא והביא. ואין לאמר דכיון דנשואי אחיו המה גורמים הזיקה ויבם לא מיקרי אחר הוי כאילו קינא לה היבם בעצמו, דא"כ כי דחיק בתלמודין ריש פירקא שם דבעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל לימא דביבם מה שקדמה שכיבת אחיו המת קדמה שכיבת בעל קרינא ביה, וע"כ כאחר חשבינן ליה, א"כ הא בעינן וקינא והביא וכאן המקנא הוא אחיו המת והמביא הוא היבם, ועיין תוס' פרק הבא על יבמתו (דף נ"ח) ד"ה דכוותיה. אולם למה דפרישית ניחא בס"ד, דהא כאן המקנא ראוי להשקותה אם תסתר תחתיו רק שמת קודם הסתירה, אך שהקנוי הי' באופן שעל ידי הקנוי תשתה אם תסתר, לא איכפת לן אם אין המקנא המביא, אבל כאן בב"ד שקנאו לה הלא מתחלה לא היו המקנאים ראוים להשקותה דבעינן והביא האיש את אשתו לכן אינה שותה אף אם בעלה מביאה ע"י הקנוי הקודם שלא היתה ראויה לשתייה על ידו וכיו"ב אשכחן דוגמאות בש"ס אין ספורות למו, ונכון בס"ד:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה