אור שמח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה י
אסור לעשות צורות לנוי כו' ואין אסור לצור לנוי אלא צורת האדם בלבד כו' אבל אם היתה הצורה מושקעת כו'.
רבינו נסים האריך בזה ודעתו דבצורות המותרות מפלגינן בין צורות בולטות לשוקעות, הא צורות האסורות אין חילוק, והכריע זה מדמקשה והא רב יהודא דאחרים עשו לו וא"ל סמי עינא דדין, משמע דאיהו סבר דמן התורה אסור לקיים אף אם אחרים יעשו לו, ומאי מוכיח משום חשדא, מדתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה, דמשום חשדא, אדרבא לסברת המקשה עדיפא טפי דהוי דין תורה דאם יניח אסור מן התורה לקיימה, ואין לדחוק דמדמותר לחתום בה, דקיומן ע"כ מן התורה שרי רק משום חשדא, דאל"כ יהא אסור לחתום בה דבעת החתימה הוא מקיים אותה, זה לא כלום, דדילמא בשל גוי, וקמ"ל שמותר לעשות צורות שוקעות עכ"ד. ולדידי יפלא הלא מה שחשב רבינו לדוחק הוא מרווח טובא. דאם מן התורה אסור לקיים צורה בולטת, כשהיא מן האסורות א"כ איך מותר לחתום בה הלא רוצה בקיומו של הטבעת, ואין לך רוצה בקיומו גדול מזה. - ואין לאמר דלא מצאנו רוצה בקיומו שיהא אסור רק במידי דאסור בהנאה שהתורה צוותה לבער מן העולם, אבל במידי דאינו אסור רק לקיים, לכן כשהוא ברשות העו"ג לא איכפת לן אם רוצה בקיומו, דתלמוד ערוך מכחיש זה בריש השוכר את הפועל דבעי, שכרו לשבור ביין נסך מהו ופשיט מאין עודרין עם העו"ג בכלאים, דסברוה דהא ר' עקיבא דהמקיים בכלאים לוקה, ודחי הא מני רבנן, ופריך א"כ אפילו לקיים נמי שרי, ואי בכלאי כרם הלא משתכר באיסורי הנאה ועל כרחין דבכלאי זרעים מיירי, כמו שפרשו התוספות שם, ואפ"ה אסור רוצה בקיומו אע"ג דכלאי זרעים מותרים אף באכילה כמו"ש פרק כל הבשר, ואפ"ה אסור להשתכר משום רוצה בקיומו אם מקיים כלאים לוקה, כ"ש וכ"ש הכא אם קיום הצורה הוי אסור דבר תורה ודאי אסור לחתום בשל עו"ג דאין לך רוצה בקיומו גדול מזה וז"ב וצע"ג על הר"ן:
אמנם במה שמחלק רבינו בין צורת אדם לצורת חמה ולבנה ומלאכים דאינהו אסורים אפילו משוקעים, העיר בכסף משנה דבשיטת תוספות אזיל, ובאמת בתוספות לא הוזכר רק צורת חמה ולבנה כו' משום דמציירין לפי מה שרואין אותן במוחש הראות, והמה נראין משוקעין בגלגליהן, אבל מלאכים ואופנים שאינן נראין במוחש ורק הציור לפי הדמיון שבשכל להוויתן אם כן כמו שהן בולטין כן דווקא לעשות אותן בולטין אסור לא משוקעין וז"ב. וכן מוכח מהא דהקשו דלמה לן לאסור דמות ד' פנים כיון דאיכא בינייהו פני אדם ופני אדם לבדו אסור ואם הוי סבירא להו דכל שבמדור דעליון אסור אפילו משוקעין איצטריך משום דמשוקעין לצור צורת אדם מותר ודמות ד' פנים אסור וע"כ כדפרישית. לא כן שיטת רבינו דכל מה שבמדור עליון אסור אפילו משוקעין, וטעמא דצורת אדם דוקא בולטת, נראה עפ"י המכילתא שפירשו לנו עומק פשט הפסוק לא תעשון אתי אלקי כסף, שאם עשית במקדש כרובי כסף המה כאלקי כסף, ואלקי זהב לא תעשו לכם שאם עשית במדינה המה כאלקי זהב, ונמצא דהתורה הקפידה שלא יעשו פני כרובים במדינה וזה פני אדם אפי זוטרא כדאמר ריש סוכה. וכמו שכרובים המה בולטים כן מה דאסור לעשות צורת אדם הוא דווקא בולטת, והא דיליף הגמרא לא תעשון אותי, הוא להורות לנו דלא תימא שדווקא לעשות שניים אסור כמו במקדש. כי רק עיקר הקפידא על צורת אדם, אבל מה דדרשו חכמים על מה שבמדור עליון ותחתון מנא לן לחלק בין בולטין למשוקעין. כן נ"ל בזה. ויתכן דמזה ידעינן דאסור לעשות דוגמת כלי המשכן אעפ"י שאינו בל"ת, מ"מ רבנן גמרו זה לאיסור וצורת אדם נפ"ל מהא דלא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב, וכן אלקי כסף ואלקי זהב לא תעשו לכם. וכך דרשו במכילתא שלא יעשה במקדש יותר משניים יעו"ש, הרי דכרובי כסף ג"כ אסור לעשות במדינה, וטעמא דצורת אדם אסור לעשות ודוקא בולטת כמו כרובין ודו"ק בכ"ז: