אור שמח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ד
שחט לה חגב כו' מחוסרת אבר כו'.
נראה ברור שיטת רבינו דאם יקריב חגב או יקטיר בהמה מחוסרת אבר לעו"ג חייב, דלא גרע מספת לה צואה ועבוט של מ"ר, רק בשחיטה שאני, משום דזביחה אינה רק הכנה לברר חלקה, לכן במחוסרת אבר לא עבד מידי ואינו חשיב כלום, והכנה זו צריך גם להדיוט הרוצה לאכול ישחוט או ימית, אבל בספת לה שגם כן הוא הגמר, שאינה רק כמאכיל לעו"ג שזה גמר עבודה, ועבודה תמה בקדשים, ולכן במקטיר חגב פשוט דחייב, וגם בפנים לגבוה אמרו דשחיטה לאו עבודה הוי שלא להצריכה כהונה ועוד כיוצא בו משום דאינה עיקר עבודה, דאינה רק הכנה ואינה מיוחדת לגבוה, דגם בחולין צורך הדיוט איכא, ולפ"ז במקל בזריקה ובשבירה הוא מן העבודות המיוחדין לגבוה זריקה ונסוך, הוא ענין אחר משחט מחוסר אבר, וזה שיטה המחוורת מכל השיטות, ושחיטת חגב אינו דומה לזריקת מקל או שבירת מקל, משום דתמן הוי הגמר, וכעין זריקת דם ונסוך, אבל שחיטת חגב הוא הכנה להקטירו, וכמו בשחיטת בהמה בפנים ואין כאן מקום להאריך.