אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ז · הלכה ה

פרק ז

הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין כו':
עיין השגות, וראה בלחם משנה שתירץ בסברא ישרה דאע"ג דעובר ירך אמו מכל מקום האם היא העיקר ואינה נחשבת לחצי עבד בשביל ששייר את העובר ואין העובר מעכב השחרור בהאם, משום דחיות האם אינו תלוי בולד והולד לא מצי לחיות בלא האם יעו"ש, וזו סברא ברורה. אמנם ראינו מתנגד לזה ירושלמי מפורש פ"ק דקדושין סוף הלכה ג' הרי את בת חורין וולדך עבד כו' דבריו קיימין דברי ריה"ג וחכמים אומרים לא עשה ולא כלום כו' ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהן עבדין [ודלא] כרבי דאמר משחרר אדם חצי עבדו, הרי מבורר דהמשחרר שפחתו בלא עוברה אם עובר ירך אמו הוי משחרר חצי עבדו ולא עשה ולא כלום. וזה ממש דברי הראב"ד בהשגות. אמנם נראה דירושלמי לטעמו אזיל דמפרש טעמייהו משום דלית ליה יד לקבולי גט שחרור דהוי כמזכה מימינו לשמאלו, וכבר בארנו לעיל הלכות שלוחין ושותפין דמשום דנשאר לאחר זה ג"כ היד של שותפין, והשותפין אינן קונין זה מזה יעו"ש, ולכן אם עובר ירך אמו חשבינן את היד כאילו כל מה שמשתמש לצורך שותפות הוא משתמש, ולא שני בין אם משחרר עובר לחוד בין משחרר האם לחודה, ואף אם מזכה ע"י אחר סבר כיון שאינו ראוי לזכות בעצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר וכמו דמפרש לעיל בזה פלוגתא דרבי ורבנן במזכה ע"י אחר יעו"ש, אבל לתלמודין דטעמא דמשחרר בשטר חציו אינו משוחרר הוא משום דגמרינן לה לה מאשה מה אשה לחצאין לא אף כאן לחצאין לא, א"כ כיון דשחרר האשה סגי דלא אשכחן טפי בגט רק שלא ישייר מזכות אישותו באשה אף דכאן קנין משפחות מתפשט גם על העובר, אבל לא מצינן למילף טפי מאשה, ורק בעובר לבדו אם הוא ירך מאמו בזה אמרו דהוי כמגרש חצי אשה, אבל במשחרר האם בלא ולד לא שייך למילף מאישות, דקנין אישות אינו מתייחס רק עצם הנפש בעל הרצון והמרגיש שעליו מוזהר ובר אזהרה הוא וביה שייך ענין קדושין וגרושין, ולכן הוא ברור דהאשה בת שכל והרגש בלא העובר, משא"כ העובר לבדו אינו בצווי ואזהרה ברצון והרגש בלי האם ולכך אינו פועל השחרור אצלו לבד והוי כמשחרר חצי אשה, ועיין בשו"ת רעק"א סימן קע"א גבי קדושי עובר יעו"ש:
אמנם זה דוקא בשטר הא בכסף ודאי דמהני דהוי כמשחרר חציה בכסף, ולפי מה שהעיר ראב"ד דהוי מזכה לעובר דלא קנה, א"כ תלוי בהא דמשתחרר העבד בכסף ע"י אחרים אם מרצונו ולא בעל כרחו כשיטת רבינו ואז הוי טעם מעליא, אבל אם נאמר דאף בע"כ דעבד משתחרר אפשר דבזה עובר זכי לנפשיה ע"י כסף, ואולם להאומרים דאף ירושה דממילא לא זכי עובר עיין ריש פרק מי שמת (דף קמב), ובזה הא ודאי בעל כרחו, דרק גבי בכורה גלי רחמנא דאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי ואפ"ה לאו בר זכיה הוי כש"כ הכא דלא זכי, אמנם מסתבר דבזכיה דבנפשיה זכי שפיר בר זכיה הוי ואימת אמרו דהמזכה לעובר לא קנה וגם דלאו בר ירושה הוי הוא במידי אחרינא, אבל בגוויה דבנפשיה ובעצמותו ודאי בר זכיה הוי וכמו שאמרו דאי עובר לאו ירך אמו במעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה דהוי גר בפני עצמו ואימיה לא חייצא יעוין יבמות ע"ח, אע"ג דעובר לית ליה זכיה במה דזכי בעצמותו שפיר בר זכיה הוי, ויותר מזה כתבו תוס' ריש פרק בן סו"מ על גירות של קטן דנפשיה בר זכיה הוי יעו"ש, כש"כ לגבי שחרור דהוא זוכה בגופו שיהיה של ולכך לא הוזכר טעם זה בבבלי וירושלמי ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה