אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה טו
ואם לא ייעד האדון לא לו ולא לבנו כו':
צריך ביאור דא"כ כיון דמעות הראשונות לקדושין ניתנו הרי מקדש לאיזה שארצה מכאן ועד שלשים יום מעכשיו או לעצמו או לבנו וקיי"ל דאין ברירה ואיך חלו הקדושין למפרע, בשלמא בלא דברי רבינו הוי אמינא דבאופן זה ודאי לכ"ע לא חלו קדושי יעוד מה שמיעדה לבנו רק מעת הקדושין וכריב"י דסבר דהקדושין מעת היעוד וכמו אלו הוי הבן קטן בשעת המכירה דודאי לא מצי לחול הקדושין למפרע, וע"כ דאז חלה היעוד מכאן ולהבא ומקדשה במה שמוחל לה מעשה ידיה מה שתעשה עוד, כן כי מקדשה ע"י יעוד לבנו באופן דלדידיה לא הוי אסורה, אבל מדברי רבינו מוכח דגם באופן שהרשות בידו ליעד או לו או לבנו גם אז חלו למפרע ומפקיעין קדושי איש אחר הקודם ועל זה הא אין ברירה. ונראה דכבר ביארנו בפ"ה מהלכות אישות דקדושי יעוד הוי מה שהאדון נותן להמוכר את בתו הכסף הוא זוכה האב בקבלתו עבור בנו של האדון ומידיה זכי ליה להיות עבור כסף הקדושין, ולכן לא מייתי הגמרא גבי הילך מנה והתקדשי לפלוני מדין יעודין לבנו דהאב נותן הכסף, דשם הוא מתורת זכיה דזכי הוא בקבלתו עבור הבן, ונמצא דהקדושין הוא מכסף שזכה הבן ולכן מביא מעבד כנעני, דתמן ליכא למימר דהעבד זכה בהכסף דאין יד לעבד בלא רבו ונמצא דזכי בזה הרב יעו"ש, נמצא דתו אין להקשות דהא אין ברירה דענין ברירה לא שייך על מידי דכבר היה וכמו וכבר בא חכם דלא נאמר ברירה, א"כ הכי אמר הרי את מקודשת למי שהכסף שלו, ואחרי זה יתברר האיש שהכסף שלו אם הוא האב או הבן דזכי כבר המוכר בתו מיד נותן הכסף את הכסף עבור הבן ולא הוא מקדשה, ואם תאמר על הזכיה גופא אין ברירה דמי זוכה בהכסף, ז"א דהכי אמר האב הנותן כסף למוכר את בתו, דהרי הכסף של בני אם ארצה ליעדה לו, וזה הוי תנאי לחוד ככל התנאים כיון דאינו מתייחס אל שני דברים, ואף באומר ה"ז גיטך אם ארצה, בררתי במ"א דזה הוי כתנאי כיון שהרצון נעשה במכוון מבעל התנאי, ולא דמי לאומר ה"ז גיטך אם ירצה אבא דאין התנאי מכוון מבעלי התנאים כמו שפירש רש"י שם, כן נראה ברור:
וכן מוכרח מהא שכתבו תוס' רה"ש ד"ה נתקלקלו הלוים בשיר שהיו מקריבין מוסף על תנאי אם יבואו עדים יהא של מוסף ואם לאו יהא נדבה יעו"ש ונאמר אין ברירה ולא הוי לשמה, ולפי"ז א"ש דאם יבואו עדים ויתקדש החודש הלא יהא מקודש למפרע ונמצא דלילה של תמול קדוש בקדושת ר"ה ויו"ט, וכשמקריבין יאמרו אם עכשיו יו"ט או ר"ח יהא למוסף היום, ואם לאו יהא נדבה אע"ג דהענין העבר יהא תלוי בתנאי אשר יתברר להבא בזה לא שייך ברירה, כן הכא שמיעדה באופן שלמי שהכסף שלו תהא מקודשת הוא ענין שכבר הוא, רק בירורו יתברר לעתיד בתנאי אם ירצה בזה לא שייך לברירה, וזה ברור: