אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה ד

הלכה ב

וכן מגרעת מפדיונה (ויוצאת) [ויוצאה]:
הנה מוכח מדברי רבינו דאף אם מת האב או אינו כאן נותנת מעות וקונה את עצמה מיד האדון אף דקטנה היא ואין מעשה קטנה כלום, ורבינו סבר גם באמה דגופה קנוי כמו בעבד עברי ובעיא דוקא שטר, ולקבל השטר יש לה יד ועדיף מגט ואף אם יש לה אב דזכות הוא לה, בכ"ז כאן זכות גמור הוא לה ואף שמתן מעות שלה אינו כלום דמה"ת גם במטלטלין אין מקחן מקח וזה דוקא מדרבנן, וברור דהא דמגרעת מפדיונה הוא גם מדין תורה טרם שתקנו חכמים שיועיל מתן הפעוטות ג"כ, וצריך ביאור במה תקנה האמה את עצמה, הן דמה דהגוף קנוי לה זה מועיל מה שמקנה לה האדון דדעת אחרת מקנה אותה מועיל מן התורה, אמנם גוף המתן מעות קשה מאי יועיל מה שנותנת לו ויכולה תמיד לחזור ולבקש המעות, ולפי הנראה מהא דאמר רב נחמן דמדר"י ב"י נשמע למקדש במלוה שיש עליה משכון, דמוכח דדין מלוה יש להאדון עליה והיא כמשכון אם פרע הקטן חוב שעל אביו ונטל את המשכון ודאי דיכול לפרוע המלוה שיש שעבוד על עצמה וליטול המשכון ואינו צריך כלל להא שבארנו משום דעת אחרת מקנה [דבזה רבו הפוסקים דס"ל דגם בזה לא זכי קטן מן התורה יעוין ריש פרק בן סו"מ בתוספות]:
אולם צריך ביאור מה מלוה יש עליה כיון דקנה לה למעשה ידיה וליעדה לזמן הזה במעות שנתן לאביה מה מלוה יש כאן, ואולי משום דקני לה בשתי פרוטות ופרוטה אחת לקנין ואחת למלוה או המותר מפרוטה הוא למלוה וכשתחזיר מה שמגיע ממנה לפי החשבון יחויב האדון להחזיר לה את גופה, ולפ"ז יש סברא גדולה לחלק בין עבד לאמה, דבעבד חשבה התורה כל דמיו לקנין דמי קנינו של עבד ולא מלוה, דעבד אינו נמכר קטן רק גדול, ואף אם תאמר שכל דמיו הוא דמי קנין ג"כ יכול לגרע עצמו בכסף שיתן להאדון, אבל האמה שהיא קטנה אם תחשוב להכסף דמי קנין לא תוכל לפדות עצמה בגרעון כסף דהא גרעון כסף הוי בעל כרחו דאדון ואין זה בגדר מקנה ודעת אחרת כלל רק מתורת זכיה, וקטן לית ליה יד לזכות אם לא דחשיב מלוה, אמנם ז"א דא"כ איך תצריך גט שחרור ועל כרחין גופה קנוי להאדון ואם לא תחשוב לדעת אחרת מקנה איך מועיל ובמה קונה את עצמה, ועל כרחין דבפרוטה אחת גופה קנוי והמותר הוי מלוה ומה שמשחרר האדון הוי דעת אחרת מקנה, ורק נתינתה בהמותר הוי כפרעון מלוה וסגי בהא שאם לא נחשוב המותר למלוה איך תאמר רחמנא דיוצאת בגרעון כסף כיון שיהא ככל קטן הקונה קנין שיכולת בידו לחזור ולבקש המעות בכל עת ובאופן כזה איך תצא בעל כרחו של אדון, ולכן חשבה רחמנא המותר למלוה והוי כפרעון חוב ומועיל אף בקטן ובזה מקנה לה האדון גופה הקנוי לו וזה מועיל דדעת אחרת מקנה אותו מהני, ואולי בזה כו"ע מודו כיון דאין יכולת ביד האדון למוכרה ולא להנחילה לבנו רק למכור לה לעצמה ע"י גרעון כסף בזה מועיל אף בקטן ועדיפא ממתנה דעלמא, ובפרט כי הוא האדון מוכרח לזה שיוצאת בעל כרחו ודאי דמועיל גם בקטן, אבל בעבד חשבה רחמנא כל הדמים דמי קנין ואחר זה חוזר קונה גופו בכסף שנותן להאדון ולכן לא בעי שתי פרוטות רק פרוטה אחת סגי ודוק:
ובזה מיושב מה דאמר רב נחמן דמקדש במלוה שיש עליה משכון ילפינן מדריב"י, דפלא כיון דגופה קנוי א"כ מקדשה בהקנא גופה, וכתבו בתוס' משום דא"כ במאי מחזיר גופה איך תתקדש בלא שטר שחרור יעו"ש, אך תמיה מאי מלוה איכא כיון דגופה קנוי לו [ועיין בחידושי מהרי"ט] ולפי דברינו א"ש דפרוטה אחת בה גופה קנוי והמותר זו הפרוטה השניה הוי מלוה ומקדשה לר"י בר"י בהמלוה, דאי במה שמחזיר גופה במאי תקנה את עצמה הא הוי כמו שקנה בית מן האשה ואחר זה אומר לה התקדשי במה שאחזיר לך הבית האם מועיל כ"ז שלא כתב שטר קנין על הבית, ועל כרחין דהפרוטה השניה הוי מלוה עליה וכי תעבוד אצלו עד כלות השש משלמת לו הדמים אף דגופה קנוי אליו בלא זה מכל מקום הוי כתנאי שאם יכלה הזמן תחזור בלא כלום ותצא לחפשי וכמש"ב, ודוק היטב:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות עבדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה