אור שמח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה יח
מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהן וכו':
בשו"ת חמדת שלמה חלק או"ח סימן ט"ז האריך באחד שעבר עבירה עם אשת איש מי מחוייב להגיד להבעל לאפרושי מאיסורא, דהנוב"י העלה דמחוייב להגיד לו שמא יאמין לו כשני עדים. וע"ז תמה הא בשו"ע סימן קע"ח יש שלש דעות אם יכול הבעל להאמין בזה"ז דאיכא חרם דר"ג, ואם כופין את הבעל להיות עמה, וא"כ אף כי מאמין אינו נאמן לאוסרה עליו ומאי יהיה התועלת אם יאמר לבעל שזנה עמה. ונראה לי, דלפי טעם שהביא רבינו נסים, דמשו"ה באומרת טמאה אני התירו לה חכמים להיות משמשתו והא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה והואי פנויה ונפקע איסור סוטה, א"כ אם נדמה לזה הטעם שעכשיו בזמן דאיכא חדר"ג נאמר דחכמים אפקיעו לקדושין אף אם מאמין לדברי העד, אם מצד מה, מטעם דכל המקדש על דעתא דרבנן מקדש, ובכה"ג שתזנה ותהיה באופן, שלתקנת הדור כדי שלא יתנו עיניהן להפקיע, הן בזמן הש"ס עליה, ובזמן הזה עליו, יתירו חכמים להיות משמש עמה, וזה אין בכח חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה, ומה"ת הא שויא אנפשייהו חתיכה דאיסורא וצריך לזה להפקיע הקדושין, על דעתא דרבנן מקדש והם ציוו להפקיע וקדשה על מנת זה, אבל כל זמן שלא נשמע משום אדם שזינתה הלא הבעל שוגג באיסור סוטה כל זמן שהוא עמה, שעל דעת זה שאין צריך לעקור דברי תורה לא הפקיעו חכמים, נמצא אם יספר להבעל ויודיעו אם יאמינו, אף שמן הדין לא יהיה נאמן מכל מקום יציל אותו מאיסור סוטה שהוא עמה כעת בשוגג בלא הפקעת הקדושין. נמצא לפי שיטה זו צריך להגיד לו אולי יאמינו ודוק. ובכל מקום דקיי"ל אפקיעו רבנן לקדושייהו כמו בתנאי בגט, צריך לומר דאם מת ותייבם והיבם שלח לה גט על מנת אם לא באתי ונאנס ולא בא דחכמים הפקיעו לקדושי אחיו דהוי כמו שהתנה אחיו שאם תתייבם ויהיה באופן שיגרשנה אחיו על תנאי ויאנס בקיומו יתבטלו הקדושין. ולכאורה לפי גאוני קדמאי, דאם לאחר מותו תעבור התנאי אין הגט בטל וה"נ אין הקדושין בטלין כיון שהתנאי לאחר מותו וזה הקשה לי אחד. אמנם זה אינו, דכמו דהוא מקדש על דעת חכמים כן היא מתקדשת על תנאי שירצו חכמים דאין האשה מתקדשת אלא לדעתה והיא עודנה בחיים והדבר נוגע אליה ודאי דמתנה האשה ע"מ זה וכיון שכן נפקעין הקדושין ע"י חכמים מצדה ודוק היטב:
סוף הספר