אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה טז

הלכה יב

כל אשה שבאו שני עדים והעידו שזינתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הראשון הר"ז תצא מזה כו' תצא בלא כתובה:
נפלאתי מאד, הא בחייבי לאוין קיי"ל אם הכיר בה יש לה כתובה כמו שפסק רבינו פרק כ"ד מהלכות אישות, וכאן באיסור סוטה לבועל הא הוי רק עשה דונטמאה, וחייבי עשה אף בלא הכיר בה יש להן כתובה כפסק רבינו שם ולא דמי לשניות דהוי דבר תורה וא"צ חיזוק, ובמאי גרע זה ממחזיר גרושתו משניסת וכי"ב, וטרחתי להבין דברי רבינו עד שמצאתי בספר עצי ארזים שהסב כוונת הלשון על הבעל ורצה להלום זה בשלחן ערוך. אמנם בלשון רבינו אין באפשרי לפרש כן, ורציתי לצדד קצת, דכאן מיירי ששניהם האיש והאשה אומרים שלא בא עליה אז והעדים מעידים שקר, וא"כ לענין לשהותה כופין אותן ב"ד לגרש משום דאיכא עדים, אבל לגבי ממון הנוגע להאשה אמרינן, דהא את אומרת דלא בא עליך תחת אישך הראשון והעדים מעידים שקר, ובאמת את ראויה לאישות, רק שב"ד אונסין אותו לגרש [ובכ"ז לא הוי גט מעושה, דכיון דאיכא עדים וב"ד מחוייבים לשמוע להם ועל פיהם יקום דבר, א"כ הוי מעושה כדין דכשר] א"כ אונס רחמנא חייביה לא אמרינן, ואעפ"י שגם את אנוסה בכ"ז משום שאין את ראויה השתא לאישות שבשעת הנשואין נשא אותך להיותך ראויה לאישות ואירע אונס אינו חייב לתת לך כתובה. אולם ז"א, דבשלהי נדרים בעי באשת כהן שנאנסה אם יש לה כתובה ופשיט דיש לה כתובה דנסתחפה שדהו, אך דא יש לדחות, דהר"ן פירש טעמא דמציא למימר ליה אנא הא קאימנא, וגברא הוא דנסתחפה שדהו שקדושת כהונתו גרמה לו, אבל באונס דעלמא שפיר מפטר מתשלומין, אך גם ז"א, דהא רבינו פסק בפרק כ"ה מה"א ה"ט דאם אירע לה חולי דרואה מחמת תשמיש אחר נשואיה נסתחפה שדהו ויוציא ויתן לה כתובה, אע"ג דאיהי לא מציא אמרה אנא הא קאימנא, וכן חזינן בכתובות ריש מכילתא גבי חלתה היא דמעלה לה מזונות מפני שנסתחפה שדהו ואע"ג דאיהו אמר אנא הא קאימנא. ומצאתי ת"ל במחנ"א שהעיר בדברי הר"ן, ותירץ דמיירי שנשבית כל העיר ודבריו דחוקים יעו"ש [ובאמת צע"ק על הר"ן שמפרש מפני שקדושת כהונתו גרמא ליה ואטו ברואה מ"ת פליג על רבינו וצריך ישוב] ובבה"ג הלכות שבועה באינו יכול לבועלה אף דאחרות מצי לבעול יש לה כתובה עיי"ש והב"י סימן קנ"ד הביאו בשם הא"ח עיי"ש, ואולי דוקא היכי שהחסרון בה אמרינן מזלו גרם משא"כ כאן, וכ"ז דחוק, כן זה הבל לומר דאיהו גרים דאין כל האצבעות וכו', וצ"ע. ועוד מה נעשה להך שכתב רבינו כ"מ שאמרנו, מוכח דאדלעיל קאי דבאו עדי כיעור קודם שנשאת להנטען עליה אמאי אין לה כתובה. שוב ראיתי מש"כ בשו"ת הר"י בן מיגש סימן קכ"ט עיי"ש שמחלק בין שאסורה לכל ודוק. ועיין מחנ"א הלכות שכירות סימן ד':
ואם נמצא מקור מפורש לדברי רבינו, הו"א סברא דמאי שנא בסוטה לבועל גרע טפי דאין לה כתובה, וטעמא, דלפי מה שצדדו הפוסקים דצרת סוטה גם של בועל פטורה מן החליצה וא"כ משכחת ע"י נשואיה לבועל שיכשלו שני אנשים היינו צרתה ויבמה באיסור אשת אח דהוי דבר שיש בו כרת, לכן קנסוה רבנן שאין לה כל דבר וכמו שקנסו לשניות, וזה טעם נכון, אבל הוא נסתר מגמרא דיבמות (דף פ"ה) דאמר סוטה ודאי איכא בינייהו יעו"ש דיש לה כתובה דהוי ד"ת ודוק כי קצרתי:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה