אור שמח על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה יב
אינו יכול להשקותה כו' אלא תאסר עליו לעולם כו':
הנה רבינו אזיל לטעמו דכתב לקמן בהלכה הסמוכה ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה כו' הרי דמסתברא הואיל והוצרכה להשקאה על ידו וחזרה ונסתרה אחר הקנוי מסתברא שהיא טמאה, והגם דבבעל שני אמרה תורה דשותה, בכ"ז גבי אותו בעל מסתברא דהיא טמאה ודאי לכן אינה שותה והיא אסורה, אבל משיטת רש"י מוכח דמפרש דלר"י בבעל אחד חזינן דהוא קנטרן ומתכוין להקניטה, לדידיה מצינן לומר דבבעל אחד ומבועל אחד לא הוי קנוי כלל לאוסרה, ומתוך מדון זהו מתוך מריבה בעי בירושלמי אם הוי קנוי ורבינו כתב לקמן פ"ד דהוי קנוי יעו"ש, ולר' אליעזר דסבר דמשקה לה עפ"י עצמו יתכן טפי טעמא דרש"י ודוק היטב: