אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה טו

הלכה יא

מפותה או אנוסה שלא תבעה עד שבגרה או עד שנשאת כו' הארבעה דברים או השלשה שלה:
שיטתו כשיטת התוספות, דבושת ופגם דמיא לקנס שכולן שלה, אבל בזה חלוק עליהן, דשיטתן דכל מקום דקנס הוי שלה גם בושת ופגם שלה, וא"כ בנערה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה גם בושת ופגם הוי שלה, ודעת רבינו דרק קנס לחודא הוי שלה, וטעמו דכל היכי דמגזה"כ הוי שלה ולא משום אפוקי מרשות האב וכמו בנערה שנתארסה ונתגרשה, דאם בא עליה ונתארסה הוי של אביה, רק דמגזה"כ הוי שלה, הוא דוקא בקנס לחודא לא בבושת ופגם, וכמו לריה"ג דאין לה קנס כלל, ודאי דבושת ופגם אית לה, אבל כאן דמשום אפוקי מרשות האב הוי כמו דקנס לעצמה כן בו"פ לעצמה. אולם הך דינא דנערה שנתארסה ונתגרשה דבושת ופגם הוי של אביה, למדו במפורש מירושלמי פ' אלו נערות הלכה ז' דאמר אלא מעתה אפילו במפותה כו' תיפתר שמחלה לו, ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו, פתר לה ביתומה ע"ש כל הסוגיא, דבושת ופגם הוי לאביה ולכך אינו שלה וחייב במפתה, אולם בהך דלא עמדה בדין עד שמת אביה, מורה קצת מן הירושלמי, דרק בקנס לחודא הוי של עצמה, לא בושת ופגם, דבריש פרק נערה שנתפתתה הלכה א' אמר, קנס מאימתי הוא מתחייב ר"י אומר משעה ראשונה, ר' יוסי אומר בסוף. מתיב ר' יוסי לר"י ע"ד דתימר משעה ראשונה והא תנינן לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה, פירוש, ואמאי לא זכו יורשין וע"כ דלבסוף זכה בהן, וזה דוקא בקנס דלא מתחייב בהודאתו רק בעדות וגמר דין וכדאמר רבא במכות פ"ק דף ה' וכן לענין תשלומי קנס כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר חיובא הוי, אבל בושת ופגם דממון הוי ומתחייב בהודאתו, ודאי דמשעה ראשונה זכה בהן ואם מת הוי של בניו דלענין זה לא שייך הקישא, כמו דקיי"ל במודה ע"פ עצמו דפטור מקנס וחייב בבושת ופגם, וכן כתבו תוספות דף ל"ח: ד"ה יש בגר בקבר עיי"ש. אולם לפי מאי דמשני דנפ"ל מהא דתני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה כו' אפשר דעל בושת ופגם ג"כ קאי הקרא דנותן לעצמה:
אולם ראיה מוכרחת לשיטת רבינו, הוא ממשנה דפרק שבועת העדות שאנס איש פלוני את בתו או שפתה כו' הרי אלו פטורין, ופשטא דמשנה מורה דתובע להאב שבעל את בתו ופטור משום קם ליה בדר"מ, וכמו שחבל בי בני כו' והדליק גדישי בשבת, ומאן קא תבע ליה, אם נוקמא כשנתארסה ונתגרשה וכרע"ק דקנסה לעצמה וכמו שפירשו בתוספות, זה אינו, דהגמרא מוקי למשניות דשם בתבעו ממון בושת ופגם, ובו"פ הוי של אביה, [ואפילו אם הוי מוקים בקנס הוי קשה דבמפותה הא מחלה, ואפילו באחר נמי אינו משלם קנס דליכא למימר בקטנה, דשיטת רבינו דקטנה יכולה למחול ולית לה קנס במפותה], וע"כ דבא עליה כשהיא נערה ובגרה או ניסת דהוי של עצמה, וחזינן דבושת ופגם הוי ג"כ של עצמה, וז"ב וסעד חזק לשיטת רבינו ז"ל. ולפ"ז מיושב מה שהקשה בחידושי הלכות, דתיפוק ליה אפילו באחר ג"כ מאן תבע הא לא מציא הבת למיכתב הרשאה במידי דלא מטא לידיה, וזה לא משמע דהבת עצמה תובעת, דנקיט שאנס איש פלוני את בתו, ולפי מה שבארנו ניחא, דמיירי כשאנסה והיא נשאת דהוי של עצמה והדין הוא דילקח בהן קרקע ויאכל בהן הבעל פירות, דבכה"ג בעל קא תבע עבור הפירות שיהיה לו מזה כשיגבה ובכה"ג אין צריך הרשאה כמבואר חו"מ סימן קכ"ב בסמ"ע וש"ך סימן ל"ג ודוק היטב:
ובהשגות שם, א"א, במפותה אם מת האב למה שלה וכי יורשת אביה היא, והאמת בדעתו פירש המשל"מ, דסבר כהנך רבוותא דמפותה בכה"ג אין לה כלום דהא אחילתא דמדעתה קא עבדה, ולכאורה נראה דתליא בהא אם נאמר דקטנה מפותה יש לה קנס דלאו בת מחילה הוי [וכדעת תוספות] א"כ בכה"ג הא לא הוי מחילה, כיון דבעת הפתוי היה שייך לאביה, אבל לשיטת רבינו דאף בחרשת מפותה אין לה קנס כיון דמרצונה קא עבדה לאו בת קנס היא, א"כ הכא הא היא מצדה אין לה קנס, ואיך תזכה בהקנס ושפיר הקשה הראב"ד, (נ"ב. ולפ"ז אתי שפיר הא דאמר בגמרא יש בגר בקבר ופקע אב דאמאי כיון דאמר מקודם יש בגר בקבר ודבנה הוי אם כן אמאי לא ירית כאן אבי' מינה כמו בנה מתורת ירושה ועיי' מש"כ תו' ולפי זה אתי שפיר דזה הוי במפותה דמצדה הא אחילתה אלא שזכות האב הוא ששייך לו ולא מהני מחילתה אם כן כיון שבגרה קודם שעמד בדין פקע זכות האב ומתורת ירושה לא ירית ופשוט). וכן משמע קצת מהא דאמר בירושלמי ריש פ' נערה, קנס מאימתי הוא מתחייב כו' ר' יוסי אמר בסוף מתיב ר' יונה לר' יוסי משבגרה הרי הן של עצמה, ובוגרת יש לה קנס, א"ל מטינתא לההיא דתני ר"ח תחת אשר ענה לרבות שהיתה נערה ובגרה, ולכאורה נראה דאם הואי מפותה אין לה קנס בבא עליה כשהיא נערה ובגרה אח"כ, דהא אחילתא ומדעתה קא עבדה רק תחת אשר ענה דהיא אנוסה לכן יש לה קנס, א"כ מזה אדרבא ראיה דבתחלה יש לה קנס, דאם תאמר בסוף יש לה קנס, א"כ אמאי מפותה אין לה קנס, בכה"ג דהיתה נערה ובגרה, דבעידן דמסרה גופה הרי היתה של אביה. מובן הדברים מוכחא דמפותה אין לה קנס וכהראב"ד, ולפ"ז מוכיח שפיר דהא דמרבה רשב"י ונתן לנערה למת אביה, הוא דוקא תחת אשר ענה, הא במפותה אין לה קנס, וע"כ דכאן רבי דלענין זה מתחלה יש לה קנס, ולכך במפותה הא מחלה את גופא ומסרה לו מדעת, א"כ אפילו בבגרה חייב ודוק:
אולם נראה ראיה מוכרחת לרבינו מהא דתנן בשבועות בואו והעדוני שפלוני בא על בתו כו'. פשט הדברים מוכיחין דתובע שפלוני בא על בתו וחייב קנסא או בושת ופגם רק דקים ליה בדר"מ וכהדליק גדישו בשבת וכבר פירשתי דמוכחא דמיירי על כרחין באופן דבא עליה ונשאה או בגרה, דהקנס ובו"פ לעצמה. א"כ שם במשנה תני שאנס או פתה את בתו, חזינן, דבכה"ג גם מפותה זכתה בקנס ובו"פ שהם היו קודם הנשואין או הבגרות לאביה וזה ראיה עצומה לענ"ד לשיטת רבינו ז"ל ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה