אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

אבל האנוסה שלא רצה היא או אביה וכו' ולא רצה הוא כופין אותו וכו' הר"ז מצות עשה וכו':
יש לעיין אם אמרה לא בעינא, ותו אמרה בעינא ליה אם נפטר מלכונסה ובירושלמי פרק אלו נערות אמר גבי באו עליה עשרה אנשים שלא כדרכה דכולן משלמי קנס ואמר לענין נשואין בוררת וחוזרת ובוררת היה נשוי את אחותה כבר נפטר, וכן נראה גם מתלמודא דילן דבוררת וחוזרת ובוררת, ואף ע"ג דאמרה אי אפשי בו חוזרת בה, דבפרק אלו הן הלוקין (דף ט"ז) אמר דאונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה ואמר ר"ש מחוזנאה כגון שקבל לה קדושין מאחר, ופריך רבא אי שויתיה שליח איהי קא מבטלא ליה אי לא שויתיה שליח כל כמיניה, והדבר פלא מה ס"ד דרב שימי אטו לא ידע דבלא דעתה לא מצי לקבל קדושין ואי דאמרה ליה כמה דבעית, אי בעית קדשני לך אי בעית לחברך גם זה מיקרי דאיהי קא מבטלה לעשה דמשום הסכמתה בטל להנשואין. ולכן נראה דרב שימי סבר כרשב"ל בפרק האומר דהיא שנתנה רשות לשלוחה לקבל לה קדושין וחזרה בה שלא בפני השליח דסבר רשב"ל דאינה יכולה לחזור. וא"כ מיירי בכה"ג דנתנה לו רשות לקבל לה קדושין מאחר וחזרה שלא בפני השליח ושלחה אחריו שליח ולא ציית לה וקיבל לה קדושין מאותו אחר דבכה"ג הרי איהו גרים לה לבטל העשה וביטלו קרינא ביה וזה נכון. וזה כדברי הירושלמי דאע"ג דאמרה אי אפשי בו חוזרת בה ועדיין העשה עליו ולא נפטר מהעשה כ"ז שלא נשאת או נשא לאחותה ולשאר קרובות:
ולפ"ז א"ש לפי המסקנא דאמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת, ופירש הגמרא דקאי על מצות פאה יעו"ש, אבל אונס לא משכחת לה זה דוקא לר' יוחנן דסבר דיכולה לחזור אע"ג שלא בפני השליח ולא משכחת דיקבל לה קדושין שלא מדעתה, אבל לרשב"ל דסבר דאינה יכולה לחזור שלא בפני השליח הלא משכחת גם עוד חדא בביטלו ולא ביטלו וזהו הך דאונס ובגוונא דרב שימי וכמוש"ב ודוק. ורבינו פסק כר' יוחנן דסבר קיימו ולא קיימו ורשב"ל סבר ביטלו ולא ביטלו ולכן סבר התראת ספק לא שמה התראה וההתראה בשעת ביטול העשה, דאז עיקר עבירתו של לאו, ודלא כגירסת הצרפתים דרשב"ל סובר קיימו ולא קיימו, ובחידושי רמב"ן הוכיח מהא דאמר דביטלו גבי אונס לא משכחת לה משום דאי קטלה קם ליה בדרבא מיניה, אע"ג דמלקות כבר איתחייב משעה שגרשה רק תלוי באופן שיבטל העשה, הרי ע"כ דעיקרו של העבירה כיון דהיא ניתקה לעשה הוא רק בעת ביטול העשה ואז צריך שיתרו בו וא"כ הוה קם ליה בדרבא מיניה, אבל רבנן בתוספות בתמורה (דף כ"ט) כתבו דהא דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו, הוא דאם הקנה לה בק"ס טלה לכשתבעל לו, דאז הוה קלבד"מ אע"ג דכל ק"ס מעכשיו הוא דאי לאו הכי בשעת ביאה פקע ליה קנינו. וא"כ הוא רק תנאי אם תבעל לו ואפ"ה שייך קלבד"מ והוא דאזלי לפום גירסתן דר' יוחנן סבר ביטלו ולא ביטלו והתראת ספק שמה התראה דהתראה בשעת הגירושין בספק אם יבטל העשה דחזרה, ואם קטלה אמרינן קם ליה בדר"מ אף ע"ג דהעבירה נעשית למפרע בעת הגירושין והביטול אינו רק תנאי ודוק:
והנה באשה האסורה להנשא ועבר ונשאה מי צריך לשלם לה קנסא במפותה, גמרא ערוכה היא (הביאה גם המשל"מ) פרק הבא ע"י אנוסת עצמו כו' לא ישא ואם נשא נשוי אמר רב ומוציא בגט, ואלא הא דקתני אם נשא נשוי כו' לומר שאין משלם קנס במפותה ופרש"י שאם עבר וכנסה נפטר מן הקנס, ופשוט דבנשים דאין קדושין תופסין, ודאי דאם עבר ונשא משלם קנס, דאין הנשואין נשואין דהוי ביאת זנות בעלמא ולא נתקיים בה מהר ימהרנה לו לאשה. ובזה נראה לנו לפרש מה דאמר בריש פירקא, ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה רשב"מ אומר אשה הראויה לקיימה, דיש לדקדק הלוא משנתנו מפקא משניהם דאפילו בחייבי כריתות דאין בהם הויה ג"כ מחייבא קנסא, וצריך לפרש על תנא דברייתא דמתני הך פלוגתא דתנאי קדמאי על קרא דולו תהיה לאשה דכתיב באונס, ולמשנתנו הך פלוגתא דשמעון התימני ורשב"מ נשנית על קראי דמפתה דכתיב מהר ימהרנה לו לאשה, דשמעון התימני סבר דאם נשא אשה שיש בה הויה תו מיפטר מקנסא לשלם, אף ע"ג דלא היה ראוי לקיימה דאתקיים מהר ימהרנה לו לאשה באיסור, אבל אם נשא אשה שאין בה הויה הוי כמו ביאת זנות וחייב לשלם קנסא לאביה דהוי כמי שלא כנסה, ורשב"מ סבר דאשה הראויה לקיימה אם נשאה מיפטר מלשלם לאביה אבל אם אין ראויה לקיימה אף ע"ג דעבר ונשאה באיסור צריך לשלם לה קנסא, ולכן לא אמר לאפוקי מהנך תנאי רק מהך תנא דתוספתא דמתני לפלוגתייהו דהנהו תנאי על אונס ולענין אם חייב לשלם קנסא בהנך דאין יכול לכונסן ולקיימן לו לנשים, דבאונס לא מיפטר עם הנשואין מקנסא ודוק, ולפי מה שפרשנו אתיא הך ברייתא דיבמות כשמעון התימני דרק על אשה שיש בה הויה קפיד, דלרשב"מ דסבר דאשה שראויה לקיימה א"כ בעולת עצמו אינה ראויה לקיימה ואמאי מיפטר בנשואין דילה מקנסא. אמנם צריך להבין א"כ אמאי תני לה תנא דברייתא בבעולת עצמו הלא גם בעולת חבירו וכגון שנבעלה אחר ביאה דיליה מאחרינא ג"כ מיפטר לשלם מקנסא אם עבר ונשאה המפתה, ולפי מה שפירשו בתוספות בחד תירוץ דמוציא בגט מדרבנן בבעולת עצמו, א"ש, דלעולם אתיא כרשב"מ דסובר דבאשה שאין ראוי לקיימה לא מיפטר מתשלומי קנסא בנשואין דילה ורק הכא דרק מדבריהם מוציא בגט הא מה"ת ראוי לקיימה לכן הוי הנשואין נשואין מעליא הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו אע"ג דאסור מה"ת לנושאה, מכל מקום אם נשאה מיפטר מקנסא דראוי לקיימה, אבל בעולת חבירו או אלמנה וכיו"ב כיון דמה"ת אינו ראוי לקיימה ולא קרינא בה מהר ימהרנה לו לאשה לא נפטר מקנסא וא"ש. אולם לשיטת רבינו לקמן פי"ז מאיסורי ביאה דמה"ת מוציא בגט ולשיטתו הולד חלל יעו"ש לא ידענא לחלק בין מפותת עצמו לשאר חייבי עשה ולאוין, ואולי פירש רבינו פלוגתא דהני תנאי אליבא דמשנתנו כמוש"ב, ולפ"ז רשב"מ פליג על זה לכן לא הביא הברייתא דיבמות דאם נשא מיפטר מקנס במפתה להלכה ודוק:
ודע דבדף ל"ט ת"ר אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת"ל ימאן מכל מקום, ופירשו בתוספות, דאם מיאנה היא ואביה השיאה להמפתה שלא מדעתה לא מיפטר מתשלומי קנס לאביה, דהמפתה נותן לכשלא יכנוס מדעתה, א"כ הא תני חזקיה בירושלמי ריש פ' אלו נערות אם מאן ימאן אביה אין לי אלא שמיאן אביה מנין שאם ימאנו מהשמים ת"ל אם מאן ימאן מ"מ, ג"כ נפרש אף אם עבר ונשאה שלא שמעו למיאון שמים ג"כ ישלמו קנסא, הרי דמוכח לפ"ז אף בגוונא דראוי לקיימה בדיעבד, כמו אם בגרה קודם נשואין ג"כ לא מיפטר מקנסא אף ע"ג דאם נשא נשוי וראוי לקיימה מכל מקום הואיל ואסור לכונסה לכתחלה וצריך לכנוס בהיתר, וזה ודאי חולק על ברייתא דיבמות. אמנם התוספות בעצמם מסקו שם דדוקא אם לא כנסה ועיין תוספות קדושין (דף מ"ו) סד"ה קרא בעי, ואין ראיה דכל רבויי בחדא גוונא מיירי, ועוד יש לדבר בזה ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נערה בתולה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה