אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נחלות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה יד

הלכה א

שלשה נאמנין כו' אביו לעולם אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל הוא בני ובכורי הוא נאמן:
הרשב"ם והתוספות פירשו בהך דקאמר על משנה דה"ז בני נאמן אי ליורשו פשיטא, דעל מי שהוא אינו מוחזק שהוא בנו אינו נאמן לומר בכור הוא, רק על מי שמוחזק שהוא בנו עליו אמר דנאמן לעשותו בכור, וברא"ש בשם הר"מ שפליאה גדולה לומר כן, שאם בא אחד ממדינת הים ואמר על אחד שהוא בנו לא יהיה נאמן בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ושאר בניו ינחלו יעו"ש. והנה רבינו סובר כהר"מ כמש"כ כאן דמצד נאמנות דאב אתינן עלה ולא מצד מיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה, דבנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ליכא מיגו ואמאי יהיה נאמן. ועיין נמוק"י שיש שרצו להוכיח כיון דנאמן להנחילו פי שנים לר' יהודה אף נגד החזקה וכמו שאומר על תינוק בין הבנים בכור הוא כש"כ היכי דליכא חזקה כלל, ודחה הנמוק"י דסברא הוא שאין אדם אומר על בנו שאינו בנו וחזקה גדולה היא, והוי חזקה נגד חזקה ולכך נאמן בתינוק בין הבנים, אבל כדי להורישו אפשר שיאמר שהוא בנו על מי שאינו בנו שרוצה שיירשנו זה משום דרחים ליה וכיו"ב עכ"ל. אך מצאנו בירושלמי פ' חזקת הבתים הלכה א', תינוק כ"ז שהוא מושלך בשוק כו' ואביו ואמו נעשין כב' עדים א"ר אבהו וחשוד לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו דילמא בנכסי הגר את אמרת כו', ופי' דגר שאמר על פלוני שהוא בנו אינו נאמן דבכה"ג חשוד לומר על שאינו בנו שהוא בנו, הרי דהימנותו דיכיר [לר"י נגד החזקה ולרבנן בצריך הכירא] דוקא במוחזק שהוא בנו, רק דבשאר אדם איכא חזקה דאין אדם רוצה להעביר ירושה מיורשיו ולתת לאחר שלא כדין, אבל גר אינו נאמן שרוצה להפקיע נכסיו מתורת הפקר וליתנו למי דרחים ליה, הרי מפורש דלא כהר"מ וכמשמעות רבינו ודלא כדיחוי הנמוק"י:
והנראה לנו לומר בזה, דבכל יורשים שכן יורשים מכחו ואפילו אי לית ליה בנים ואחים מ"מ קא נחלי מכחו. ופוק חזי לריב"ב קיי"ל כוותיה דיכול להנחיל לבן בין הבנים ומקרא דביום הנחילו את בניו קא דריש ליה, חזינן שמוריש לאח בין האחים ולאחי האב במקום אחי האב, אף עפ"י דירתי מתורת משמוש, מ"מ עיקר הנחלה באה מכחו, ועיין לרבינו פרק ו' הלכה ב' איש פלוני כו' אבל אם היו לו יורשים רבים כגון בנים או אחים ואמר כו' פלוני אחי יירשני מכל אחי כו', ואף ע"ג דאחיו ירית מכח משמוש דאב, הגם דבזה איכא פלוגתא דקמאי אם אחיו ירית מתורת משמוש עיין תוספות ק"ח ושאר מקומות בזה, בכ"ז מלשון רבינו פרק ט' מזכיה הלכה ה' בד"א כו' או אחד מכלל בני בניו [ועיין תשובת רעק"א סימן קל"ב מש"כ בזה]. ולדעתי הוא גמרא ערוכה שם בהא דאמר שכ"מ שכתב כל נכסיו כו' אם ראו ליורשו נוטלן מתורת ירושה כו' אי ס"ל כריב"ב כו' אלמא דבכל אינש דראוי ליורשו אמר ריב"ב דיכול להנחילו למי שירצה, א"כ הימנותא דיכיר דאמר רחמנא הוא דוקא בכה"ג, שבהימנותו מעביר נחלה מן הראוים ליורשו, אבל בגר שאין לו יורשים כלל וכלל ובהימנותו אינו מפקיע מיורשיו שבנכסיו אם יזכו לאו מכחו קא זכו, רק מהפקירא קא שקלו, ע"ז לא אמר רחמנא יכיר, וכמו דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו כו' יכיר, הא באין לו יורשים כלל ע"ז לא אמרה רחמנא יכיר שנאמן להעיד עליו שהוא בנו, ולפ"ז הא דאמר הירושלמי דילמא בנכסי הגר אתאמרת הוא כפשוטו דעל זה לא כתבה רחמנא יכיר, ודוק כי הוא חדש:
ושיטת הירושלמי פרק עשרה יוחסין דהאומר בני זה ממזר נאמן לתת לו אבל לא ליקח ממנו, דדוקא שאומר שהוא בנו רק שהוא ממזר מחייבי כריתות אבל ליקח ממנו לא וכמו דכתיב בקרא יכיר לתת לו פ"ש [ויעוין מש"כ בזה בהלכות יבום פרק ג']. והתבוננתי כי התוספתא שלנו בב"ב נסדרה עפ"י שיטת הירושלמי [כמו שהראיתי בכמה מקומות] וז"ל היו מוחזקין בו שהוא בכור ובשעת מיתה אמר אינו בכור אינו נאמן [דליקח ממנו אינו נאמן ולעשות בכור לאינו בכור לא האמינתו תורה] היו מוחזקין בו שאינו בכור ובשעת מיתה אמר בכור הוא נאמן [דזה לתת לו פי שנים] היו מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מיתה אמר אינו בני אינו נאמן [דזה הוי כמו ליקח ממנו שנוטל ממנו ירושתו] שאין בנו ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן [שזהו כמו לתת לו דלשקול ירושה], ומשמע מדברי התוספתא דנאמן כמו בבכור ונאמן מתורת יכיר ולאו דוקא משום מיגו, וא"כ נאמן אפילו בנכסים שנפלו כשהוא גוסס, דאי מתורת מיגו, א"כ במוחזקין שהוא בנו ואמר אינו בנו יהא נאמן מיגו דיהיב נכסיו לאחרים, ועיין רמב"ן בחידושיו לדף ל"ג, ויש לדחות, אבל המשמעות כמש"כ, וסיפא דתוספתא מובא בירושלמי שם פרק עשרה יוחסין עיי"ש ודוק:
והנה הקצות הקשה לשיטת הרמב"ן בנמוקיו, על התורה, דמצוה על האב להכירו שהוא בכור, א"כ מאי פריך אלא לרבנן יכיר למה לי והא אצטריך יכיר למצוה. ולדעתי לק"מ, דכל כמה דלא ידעה הגמרא וסברא שאין אופן בשום ענין שלא יוכל להעביר חלק הבכורה, א"כ איך שייך שהטילה התורה עליו מצוה לפרסם ולהודיע שהוא בכור, כי יודיע שהוא בכור מאי אהני ומאי נפק"מ, בידו לעשות כפי רצונו ע"י לשון מתנה, וא"כ אין זה בגדר המצוה כלל, אבל למה דמשני דאיכא גווני דלא מצי יהיב במתנה ולאו בדעתו תלוי, וע"ז נפק"מ במה שהוא בכור, א"ש דהוי מצוה להכירו ופשוט מאוד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נחלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה