אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יד · הלכה י

הלכה ט

והיה גדי כפות לו כו':
בהמגיד ויש מי שפירש דוקא כפות וכן עיקר. לפי הך שיטה פירשו תוס' דהך דאמר בסוף פ' כיצד דשורו כממונו מיירי בכפות והבעלים אצלו יעו"ש, ושם הסכים לשיטת רבינו דבאינו כפות ומשום דאינו בן דעת להסיר הגחלת מעל לבבו, וצ"ל דסבר כהך פירוש שהובא ברש"י במשנה דהכונס יעו"ש דמחלק דלברוח מן הגדיש יש בו דעת, אבל להסיר גחלת מלבו לא, וצ"ל דדחפו לתוך האש ויכול לעלות גרע טפי מגחלת יעו"ש, ויותר נראה דרבינו סבר דכפות לאו דוקא, ובזה מתבאר לנו טעם מאן דפטר מצמצם בהמת חבירו מנזיקין יעוין בפרק הנשרפין דלכאורה תמוה גופו חייב מיתה על מצמצם ועל ממונו יהא פטור, ולפ"ז א"ש דבהמה אין בה דעת ולא היתה מהלכת מן המקום משום שאין בה דעה, ואף אם היתה רוצה להלוך ולברוח מכל מקום לאו כל בהמה אית בה דעת לברוח, ופשע הבעלים במה שהניח אותה בחמה, או מי שדחף אותה לתוך המים חייב אף אם יכולה לעלות וכמוש"כ רבינו הלכות חובל ומזיק פ"ד הכ"ב, וכן כי נפלה לתוך המים תו פשע הבעלים שלא נזהר לשומרה דאימור לא היה בה דעת לעלות לכן פטור מצמצם, ולפ"ז בנזקי אדם דהוא בן דעת והיה בודאי עולה מן המים חייב מצמצם, ולא מתחוורא הך דאמר רוצח הוא יעו"ש היטב ודוק:
ולכאורה משמע דבבהמה ג"כ שייך דהיה לה לברוח מהא דבירושלמי פ' ח' דכלאים ה"ג פריך על הא דאמר דמנהיג בקול בכלאים לוקה דחזינא דקול כמעשה והתני טיפח כנגד עינו וסימה כו' וחרשה כו' לא יצא לחירות אמר ר' ליעזר כו' שנייא היא שהוא יכול לברוח תדע לך כו' תפס בו ה"ז חייב. והנה תניא בתוספתא דב"ק פ"ו צוח באזנו וחרשו פטור כו' המבעית בהמה של חבירו פטור מדיני אדם כו', הרי דגם בבהמה שייך דהיה לה לברוח, אמנם אטו להירושלמי בהיה עבד כפות יצא לחירות אם תקע נגד אזנו וחרשו והמכוון כמו דאמר בבבלי דאיהו הוא דמבעית אנפשיה, אך בקדושין כ"ד אמר דבר דעת איהו דמבעית אנפשיה ובתוספתא נראה גם בבהמה ואכ"מ:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה