אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות נזקי ממון· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יא

הלכה ח

מסר השומר לשומר אחר כו' והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת [אתה] בעצמך ומסרת לאחר שלם לי אתה ולך ועשה דין עם השומר שמסרת לו אתה:
ראה בהשגות ובמגיד ובלחם משנה שתמהו על דבריו, ולדעתי נראה כוונתו כך, דזה פשוט לכאורה בסברת רבינו, דאחד שמסר שורו לשומר ויצא והזיק פטור הבעלים אם אין להשומר מה לשלם, דהא מסר להשומר ומה יעשה עוד, רק בשור תם דמשתלם מגופו אמר דלוקח השור, דאל"כ ימסור כל אחד שורו ויפטר דשומר פטור דאינו משתלם אך מגופו, ובעלים יפטר ג"כ, וא"כ הוי תו כאילו לא מסרו הבעלים לשומר כלל כיון דלא מסרו לבר חיובא כלל דהשומר אינו חייב רק החיוב מוטל על השור להשתלם מגופו, לכן הניזק לוקח השור והבעלים משתלם מן השומר וכמו שמבואר בההלכה הסמוכה, ויצא לו זה מסוגיא מפורשת דשאלו בחזקת תם, אבל כאן במועדין קשה מאי שייך הכא לגבי הניזק דינא דשומר שמסר לשומר, האם יאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר או את מהימנת לי אידך לא מהימן כו' הא הבעלים פטורים מלשלם, ולגבי הניזק יאמר לו זיל גבי תורך משומר אחרון דשומר ראשון לא גרע מבעלים, וכמו אילו לא היה לשומר ראשון אפ"ה מיפטר הבעלים, כן השתא אם אין לשומר שני מפטר שומר ראשון:
ובאמת גם השמועה דפרק הכונס אשר משם לוקח דברי רבינו צריך באור רב, בהך דאמר אלא תחתיו דשומר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתא דרבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב כו' מאי ענין חיוב אצל הבעלים לחיוב לגבי ניזק דעלמא דשם אין טעם אחד מהנך טעמי דאמרינן בסוגיא דשומר שמסר לשומר, לכן מפרש הראב"ד דאין ה"נ דבשור מועד מצי גבי הניזק מן הבעלים אם אין לשומר לשלם, או אף אם יש לשומר לשלם מצי גבי מן הבעלים, והבעלים ילך וידון עם השומר. [וכן כתב בהלכה ד' בהשגות דלעולם אין הבעלים ניצולין מיד הניזק] ולפ"ז מיירי השמועה בהלך אצל הבעלים לשלם ושלם הבעלים להניזק אח"כ מצי גבי משומר ראשון היינו שהבעלים יגבה הדמים שהיה מחוייב לשלם להניזק משומר ראשון דאמר לשומר את פשעת שמסרת לשומר אחר שלא ברצוני ואין רצוני כו', ושפיר תליא בהך פלוגתא דרבא דלגבי הבעלים אם שומר שמסר לשומר חייב, ולכן על דעת רבינו שהבעלים מפטר לגמרי מן הניזק כתב וחיי ראשי כל מה שכתב בזה שלא לצורך הוא דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא כו' שהרי הבעלים אינם מפסידין כלום, רק בתם או במועד לפי דעת הראב"ד היכי שנשתלם הניזק מן הבעלים, ולענין לגבות הבעלים מן השומר כו', וזה עומק כוונת רבינו הראב"ד לדעתי:
אך דא עקא, דהא משנתנו דהכונס מיירי במועדין מתחלתן כדאמרינן שם ריש פירקא, והתורה מעטה בשמירתן דסגי בשמירה פחותה, וא"כ ע"כ מיירי בלא שמרו הראשון אף שמירה פחותה, וא"כ מאי תיובתא דרבא דאמר הא אף למאן דפטר בשומר שמסר לשומר ג"כ חייב, דלא פליגי רק בגנבה ואבדה דהשומר הראשון מיפטר אם חייב כשאירע בשני, הא במה שהיה חייב בלא זה היינו שלא שמרו שמירה פחותה שגם על הראשון היה מוטל לשומרו חייב בזה גם על השני אם פשע, וכמו שפרשו רש"י ותוס' פ"ק דב"ק (דף יא) שומר שמסר לשומר פטור הראשון בכל דינים שהיה פטור אם היה אצלו פטור נמי השתא כו' ולא מיבעי שו"ח שמסר לשומר שכר כו' ונגנבה או נאבדה כו' וצ"ע. ובמקום אחר יבואר דלשיטת הנמוק"י בב"מ פרק המפקיד בסוגיא דשומר שמסר לשומר א"ש, דסובר תמן, דלרב דאמר שומר שמסר לשומר פטור, אז אם פשע השני אם העני השני ואין לו במה לשלם, השומר הראשון פטור דכל חיובו הוא על השני, וא"כ א"ש מה דרמי לפי מה שפרשנו בשיטת ראב"ד, דשפיר פריך דלשון נכנס הרועה תחתיו משמע דשומר ראשון איפטר ליה לגמרי, והראשון פוטור אף אם העני השני, והא לרבא בכה"ג חייב דאם אין לשני לשלם קא משתלם הבעלים מן הראשון ודוק:
אולם בעיקר החידוש שחידש לן הראב"ד דלעולם לא מיפטר הבעלים מהניזק והבעלים ידונו עם השומר, נראה כי תוספתא ערוכה מכחישתו, וז"ל התוספתא דב"ק פ"ו, המוסר צאנו לרועה כו' אפילו היה לפניו כשלש מאות צאן פטור, מסרו לחרש שוטה וקטן חייב, לעבד ולאשה פטור ומשלמין לאחר זמן כיצד עושין להן ב"ד כותבין עליהם שטר חוב נתגרשה אשה נשתחרר העבד חייבין לשלם, הרי מפורש דהבעלים פטור מלשלם אעפ"י שהשומרים אין להם במה לשלם וזה דלא כפסק רבינו, ואולי בעבדו ואשתו שדרך שמוסר להם צאנו לשמור בזה פטורים הבעלים מהניזק. ומלבד שזה החילוק לא נהירא, דלענין הבעלים לניזק לא מסתברא לחלק בהא, גם לשון התוספתא מורה לכל מעיין דלעבד ולאשה דעלמא קאמר, ואפ"ה פטור הבעלים אעפ"י שאין להם במה לשלם, והעיקר כדעת רבינו דהבעלים מיפטר לגמרי כיון שמסר לשומר, ובשומר שכר שמסר לשומר שכר כיון שלמ"ד חייב הלא מסר שלא ברשות, א"כ עדיין מוטל על השומר הראשון לשומרו שלא יוזק ושלא יאבד, לכן מוטל החיוב ג"כ על השומר הראשון נגד הניזק, וכן ראיתי להרש"ל ביש"ש שכתב כן:
ומכאן אני דן למה שנסתפק הרב במחנה אפרים הלכות שומרין סימן י"ג, בלא הכיר בו שהשור נגחן והוזק השור מי חייב השומר לשלם לבעלים, ולפ"ז אם כאן שמה שמסר שורו של בעלים שלא ברשות הבעלים לשומר השני הוא ענין הנוגע אצל הבעלים או אם יוזק או אם יאבד, או אם יזיק בדבר שהוא תם אליו, דאז נפק"מ אצל הבעלים אם הוא ת"י שומר ראשון או ת"י שומר השני דאידך לא מהימן ליה בשבועה כו', לכן גם אצל הניזק עדיין הוא חשוב כאילו הוא תחת ידו ויתחייב לשלם להניזק אם יזיק השור תחת יד השומר השני, כל שכן וכש"כ לפטור השומר משמירת השור אצל הבעלים, אם הבעלים מסר אצלו שלא ברשות, דמה דהטעהו שלא ידע שהוא נגחן אין לך שלא ברשות גדול מזה, לכן פטור אצל הבעלים אף אם הוזק אעפ"י דהטעות היה רק על אופן שלא יזיק וזה ראיה דקה לבעל העיון. ודיוקו של המחנ"א מהא דאמר סוף פרק שור שנגח דו"ה, הב"ע שהכיר בו שהוא נגחן וסתמא דמילתא דלא אזיל איהו ומזיק לאחריני קבל עליה דאתי אחריני ומזקי ליה לדידיה לא אסיק אדעתיה אין זה ראיה דאם לא היה מכיר בו שהוא נגחן לא היה מחייב אם הזיק אם הטעהו שהוא היה נגחן והשומר לא ידע, כיון שאילו ידע לא קבלהו לשמור שמא יזיק אחרים לכן הבעלים מסר אצלו שלא ברשות וכי הזיק לא נתחייב השומר בנזקיו ודוק, והעיקר כיון שאילו ידע שהוא נגחן לא היה רוצה שהשור יהיה ברשותו שמא יזיק, הוי כאילו מסרו הבעלים לו שלא ברשות, לכן נשאר החיוב על הבעלים ופטור השומר אף אם הוזק וכדברירנא, דהוי כמו דהוא תחת יד הבעלים, וכל שכן במטבעות פסולים דאיכא סכנה להמחזיקן כש"כ דאין לו דין שומר כלל, ולכן אף אם נאבדו פטור, אע"ג דלא בא החיוב מחמת הסכנה, כיון דבעת קבלתו לא נעשה שומר שקבלתו בטעות שאילו ידע לא היה מקבלם ברשותו, וכהמהרי"ק שהביא המחנ"א ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות נזקי ממון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה